מיקום השפה במוח

[yifatushc]

מיקום השפה במוח

אמנם כידוע השפה נמצאת בהמיספרה השמאלית, אך אצל 2% מהאוכלוסיה השפה ממוקמת בהמיספרה הימנית... (והמרצה שלי העיד שגם אצלו זה כך). מוזר- אך מרתק! מישהו יכול לתת סיבה לכך?

 

[the saiyan prince]

2 שאלות

מה זה אומר שזה בימין ובשמאל ואיך הוא הוכיח

 

[רענן2]

סיבה למה?

ל-98% או ל-2%? ואגב, אני מצטרף לשאלה מעלי - מה בדיוק הכוונה ואיך הוא "הוכיח".

 

[קוגני]

ומי זה הוא?

 

[Yovav16]

נוירולינגויסטיקה, מישהו?

 

[רענן2]

בשבילי, תודה.

וברצינות - יש פה כמה אנשים שיכולים לענות, אבל קודם צריך לענות להם על השאלות שלהם, ע"מ להבין טוב יותר את השאלה. ראה את התגובות שכבר ניתנו להודעה.

 

[אפרת בג]

אנקדוטה משלי

זה נכון שיכולות הדיבור נמצאות בהמיספירה השמאלית, והמוטוריות ברובן בצד שמאל, אך כפי שאמר אחד המרצים (היותר מוערכים שלי), בכל כלל יש יוצא מהכלל. ממש כפי שישנה תופעה של תהפוכת איברים פנימיים בגוף (משהו שנקרא SITUS INVERSUS), כלומר, שהאיברים שצריכים להיות בצד שמאל (לב, למשל) נמצאים בצד ימין, וההיפך, כך זה גם נשמע הגיוני שיש היפוך שכזה במוח. אולם, כשם שאלו שנולדו עם ה SITUS INVERSUS לרוב סובלים מתחלואים פיזיים, קשה לי להאמין שמי שיוולד עם מיקומים הפוכים במוח יהיה תקין מבחינה שכלית. כמובן שהכל השערות, אשמח לקבל הערות והארות. דרך אגב, אם משהו רוצה מידע מהימן ובטוח על נוירולינגוויסטיקה, לדעתי אחד המקורות הטובים היא המרצה שלי בבן גוריון- דורית בן שלום.

 

[רענן2]

השוואה לא מוצלחת

המוח ומע' העצבים, בניגוד לשאר הגוף, הם איברים פלסטיים ביותר (כלומר - לומדים ומשתנים כל הזמן). חלקים שונים במוח יכולים לקחת על עצמם תפקידים שונים, בהתאם לנסיבות ולקלטים שמגיעים אליהם. לכן זה לא נכון לחשוב שאנחנו "נולדים עם מיקומים במוח" וכך גם שאפשר "להיוולד עם מיקומים הפוכים", ובכלל - כל הנושא של הקשר בין מיקום לבין תפקוד במוח הוא מאוד בעייתי. יש דוגמאות רבות לאנשים שהמוחות שלהם מאורגנים באופן שונה. ליתר דיוק המוח של כל אדם שונה ממוח של כל אדם אחר, ברמה שניתן אפילו לראות בבדיקות כמו fmri או pet, כלומר ברזולוציה גרועה יחסית, אבל יש גם דוגמאות לארגון שונה של הקורטקס ברמות גבוהות יותר, מסיבות שונות, ולא מדובר באנשים "לא תקינים מבחינה שכלית", ממש לא. הדבר נפוץ במיוחד באנשים שעברו בגיל צעיר נזק מוחי מוגבל.

 

[yifatushc]

תשובה ../images/Emo20.gif

בקורס מבוא לבלשנות ובקורס מבוא למדעים קוגניטיביים למדנו כי השפה ממוקמת בהמיספרה השמאלית של המוח. כיוון שאלו קורסי מבואות, לא עסקנו בהרחבה במחקרים ובניסויים השונים שהביאו את החוקרים למסקנות אלה (אני מניחה שנגיע לכך בשלב מאוחר יותר). המרצה שלי למדעים קוגניטיביים סיפר שעל עצמו עשו את אחד הניסויים הנ"ל, ונתגלה כי אצלו השפה ממוקמת בהמיספרה השמאלית, ושאצל 2% מהאוכלוסיה זה כך. על כן שאלתי היתה, אם מישהו יכול לתת סיבה לתופעה זו. תודה! יפעת

 

[רענן2]

טוב

אז יש לי בעיה לענות על השאלה, כיוון שהיא מכילה הנחה סמויה שאני לחלוטין לא מסכים לה. כשאת אומרת "למדנו כי השפה ממוקמת בהמיספרה השמאלית" את מציגה את זה כעובדה. לדעתי היה אולי עדיף להתייחס למה שלמדתם באופן קצת יותר ביקורתי, משהו כמו: "המרצה שלנו הסביר שהוא חושב שהשפה ממוקמת בהמיספרה השמאלית. הוא לא הסביר למה הוא חושב כך, ולא הסביר מה זה בדיוק אומר ששפה יכולה להיות ממוקמת איפשהו במוח". אם תקראי את קרל פופר בהמשך לימודיך, וזה מומלץ, תגלי שבמדע אי אפשר כל כך "להוכיח" תיאוריות, אלא בעיקר אפשר להעלות תיאוריות שונות ואח"כ להפריך חלק מהן. כך יוצא שהמודל הנוכחי בו אנו מאמינים הוא זה שעדיין לא הופרך. אבל זו רק הערת אגב. אז - אני לא יכול לתת סיבה לתיאור שאני לחלוטין לא מסכים איתו. איזורים רבים במוח, ובשתי ההמיספרות, קשורים גם לתפקודי שפה. אצל אנשים שונים יש ארגוני מוח שונים, ואין שני אנשים שיש להם מוח זהה. זה נכון שיש נטייה חזקה יותר לצד שמאל לפתח אזורים הקשורים ישירות לתפקודים שאותם נידד למדוד בתפקוד לשוני, כגון דיבור. זה גם נכון שאם נפגעת רק בצד שמאל יהיה יותר סיכוי לאפאזיה מסוג כלשהו, מאשר אם נפגעת רק בצד ימין. אבל כל הדברים האלה סטטיסטיים ומאוד לא מוחלטים, ורחוקים מלהיות עניין של 98%. בשביל לעמוד מאחורי הטענות האלה (שאותן אני זורק כאן ללא הכל סימוכין) צריך להסתכל במחקרים ספציפיים וללמוד מהם. בשביל להפריך את הטענה (הלא ברורה) של המרצה שלך, צריך לשאול אותו על מה בדיוק הוא מתבסס, ולראות מה אפשר להסיק מזה, והאם באמת המסקנות הנ"ל מתבקשות. לגבי השאלה הכללית - למה המוח מאורגן בצורה אחת ולא בצורה אחרת, ניתן לומר באופן כללי שתורמות לכך גם סיבות גנטיות וגם סיבות סביבתיות. יש ויכוח גדול בתחום מדעי המוח על מידת החשיבות היחסית של הגנים והסביבה, והדבר גם משתנה באזורי מוח שונים. בקורטקס, עליו אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על שפה, ובמיוחד באזורי אסוציאציה בקורטקס (כלומר - אזורים שאינם באופן ברור סנסוריים או מוטוריים), נראה שהפלסטיות היא הגבוהה ביותר, כלומר - הם הפתוחים ביותר לשינויים, לימוד והתאמה לסביבה. לכן ייתכן מאוד שהגנים רק נותנים איזשהו כיוון כללי, רמז, חיזוק לכיוון מסוים, שמספיק להמשך התפתחות דומה הנובע מאופי הקלט אח"כ. לכן גם כל שינוי קטן בנסיבות - וזה יכול להיות למשל נזק קטן ובלתי מורגש לאזור כלשהו במוח, או דברים אחרים - יכול להסתיים בארגון מוחי שונה אך תקין מבחינה תפקודית.

 

[yifatushc]

../images/Emo13.gif

תודה על ההסבר. אני בהחלט אחשוב על נקודת המבט שלך, ואכן בתחום הזה קשה למצוא שחור ולבן... רוב הנושא נמצא בתחום אפור. כפי שציינתי, אני מניחה שבהמשך אלמד ביתר פירוט את התחום הנ"ל. לגבי קרל פופר- אני בהחלט מתכננת לקרוא וללמוד את רעיונותיו, וסיימתי עכשיו קורס של פרופ' יוסף אגסי- שהיה תלמידו. יפעת

 

[hapax legomenon]

קצת נסחפת

עם הספקנות שלך. עד כמה שידוע לי, כל הנוירולוגים מסכימים שאזורי עיבוד השפה (הלקסיקון, ובעיקר הדקדוק) במוח מצויים בדרך כלל בהמיספירה השמאלית. לומר שזה "רק תיאוריה" נשמע לי משונה. נדמה לי, שגם כל האסטרו-פיסיקאים מסכימים שכדור הארץ מקיף את השמש ולא להיפך. האם גם על טענה זו תגיד שהיא "רק תיאוריה"? ישנם הרבה מאוד מחקרים התומכים בעדיפות ההמיספירה השמאלית בעיבוד שפה. הנה, למשל, סקירה הכללית וגם מחקר חדש בתחום. ולמי ששאל(ה) - עוד על הקשר בין ידניות(?) לצִדיות.

 

[קוגני]

2 הערות קטנות

האנאלוגיה בין כדור הארץ שמקיף את השמש לבין מיקום השפה במוח לא מוצלחת. נכון שיש כל מיני שיטות לשער ולחשוב על מיקומים כאלה ולא אחרים,הדמיות ותפקודים וחלקן אפילו מוצלחות,אבל כמו שרענן כתב ישנה בעיתיות עם תאורית המיקומים או נכון יותר עם מה זה אומר בכלל. וגם שמסתכלים בתוך מוח בדרך כלל אין מדבקה על כל חלק עם התפקוד שלו לקסיקון,זיהוי פרצופים וכו, ולגבי הנוירולוגים שמסכימים,זה קצת בעייתי כפי שכבר דיברנו בעבר כי מעט מאד מכירים את ההבדלים והאפיונים של תחביר מול לקסיקון וכדי לטעון פה והדקדוק שם צריך לדעת קצת עליהם. אבל זה כבר מתחיל להשמע לי קצת מיחזור ואני בטוחה שאנחנו עדיין לא בשלב שאנחנו זקוקים למחזר,יש עוד..

 

[רענן2]

תשובה

לא, לא נסחפתי, כי את נותנת לי מאמרים ואתרים שמנסים לסכם את הידע הנוירולינגוויסטי בדף אחד או שניים. כמו שאמרתי - צריך להסתכל על תוצאות של מחקרים ספציפיים ולהתייחס אליהם לגופם. בשביל להתייחס אליהם, אגב, צריך להבין מה בדיוק רואים, ואת זה אני חושש שלא כל כותבי הסיכומים מבינים. אני לא נוירולוג ולכן אני לא מחויב לדעה של "כל הנוירולוגים". כמי שיש לה ידע בבלשנות את מבדילה בין בעיות שפה שונות באופן הרבה יותר עדין מאשר הם, ומבינה שלא ניתן לבחון תפקודי שפה בטסט של 2 דקות. בשביל לפרש תוצאות של מבחן WADA, של PET או של FMRI או ERP, צריך להבין מה רואים, וצריך לחשוב טוב מה זה אומר. דווקא הקישור השני שהבאת - זה שקראת לו "מחקר חדש" - מוכיח את הנקודה שלי היטב. הוא משווה בין שיטות שונות ומציג שיטות חדשות כיצד לזהות מיפויי מוח מדויקים אצל אנשים שונים. היום כבר ידוע שנזקים באזורים שונים וממחלות שונות (לדוגמא: הגרעינים הבזליים - מפרקינסון, האנטינגטון ומבעיות אחרות, ואיזורים נרחבים באונה הפריאטלית ובאונה הטמפורלית) שאינם איזורי ברוקה או ורניקה, גורמים לבעיות טיפוסיות בשפה. אלו דברים ידועים בנוירולינגוויסטיקה, אבל הם לא מופיעים בסיכומים באורך שני דפים, אלא בספרים קצת יותר מעמיקים שנכתבו ע"י אנשים שזה המקצוע שלהם. אני יכול גם להפנות אותך למחקרים בימניים טיפוסיים, כאלה בלי גנים שמאליים במשפחה, המראים פעילות רבה הקשורה לשפה בהמיספרה הימנית (למרות שאנשים אלו יזוהו בבירור ע"י WADA או FMRI כבעלי "שפה בהמיספרה שמאלית").

 

[hapax legomenon]

מדהים!

כל-כך הרבה עדויות תומכות ביתרון ההמיספירה השמאלית בעיבוד שפה: נפגעי ראש בצִדו השמאלי שנפגעו ביכולותיהם הלשוניות, מקבלי שבץ שפלג גופם השמאלי השתתק וגם הפכו לאפאזיים, חצויי מוח שלא ידעו להגיד מה יש בתמונה שהוצגה להם רק בשדה הראייה השמאלי, היכולת של אנשים לפענח מהר יותר מילים שהושמעו באוזנם הימנית, הדמיות מוח המראות כיצד אזורים מסויימים בהמיספירה השמאלית "נדלקים" בביצוע משימות לשוניות, העדר יכולת לבצע משימות לשוניות בעת גירוי אזורי השפה בהמיספירה השמאלית (בזמן ניתוח מוח), ויש עוד. עדויות אלה הצטברו במשך עשרות שנים, ולהערכתי - באלפי מחקרים. זאת הפעם הראשונה שאני שומעת על מישהו שמטיל ספק במסקנות שלהם. מחקרים אחרים אמנם מצביעים על יכולות לשוניות מסויימות של ההמיספירה הימנית, בדרך כלל לשם עיבוד משמעויות לא מילוליות והומור. אבל לדעת כולם, אצל רוב האנשים, להמיספירה הימנית יש יכולת לקסיקלית מוגבלת, והיא נעדרת לחלוטין יכולת דקדוקית. אם אתה יכול להפנות אותי למחקר שהגיע למסקנות אחרות - אנא עשה זאת. אני סקרנית לדעת. והערה נוספת - הטענה שלך: "אני לא נוירולוג ולכן אני לא מחויב לדעה של כל הנוירולוגים" הזכירה לי אירוע מעברי, ומעשה שהיה כך היה: כדי להרחיב את אופקי, השתתפתי בקורס של החוג למקרא באוניברסיטה. שיעור אחד, טען המרצה איזו טענה לשונית, שנשמעה לי מופרכת לחלוטין. לידי ישב סטודנט מהחוג למקרא, שנראה לי מבין עניין. לחשתי לו: "אף בלשן לא היה מקבל טענה כזאת". אותו סטודנט השיב לי, מניה וביה: "בשביל זה אנחנו לא בלשנים!". התשובה הזאת השאירה אותי פעורת פה. וכי משום שאינם בלשנים, אינם מחוייבים למסקנות החוקרים בתחום? ונניח שאף פיסיקאי לא היה מקבל את הטענה. האם גם אז היו ממשיכים חוקרי המקרא בשלהם, משום שאינם פיסיקאים? ומה באשר לך, רענן? האם רק הנוירולוגיה אינה מחייבת אותך, או גם הפיסיקה (בהנחה שאינך פיסיקאי)?

 

[רענן2]

כן, זה די מדהים

בואי נעשה קצת סדר בבלגן. קודם כל - לא טרחתי להציג את העובדות התומכות בעדיפות ההמיספרה השמאלית לעיבוד שפה אצל רוב האנשים, כיוון שהנחתי שהן ידועות, וזוהי נק' המוצא לדיון. לכן טרחתי להדגיש רק את הצד השני, הספקני. זה לא אומר שאני מתעלם מכך, ואם לא הובנתי נכון - אז תודה שנתת לי עוד הזדמנות להבהיר את דברי: אין ספק שאצל רוב האנשים ההמיספרה השמאלית חשובה יותר לנושא עיבוד השפה מאשר ההמיספרה הימנית, והדבר ניכר בעדויות מתחומים רבים. אין על כך ויכוח בינינו. אבל - בין זה לבין משפטים כמו "השפה היא בהמיספרה השמאלית", או "השפה מעובדת באזורי ברוקה וורניקה" יש הבדל גדול מאוד, ולמשפטים האלו אני פשוט לא יכול להסכים. נתחיל ברופאים ובדוגמה שלך מהחוג למקרא. רופאים - מקצועם הוא לטפל באנשים חולים. הם שולטים בפתולוגיות השונות ויודעים איזה טיפול יהיה הטוב ביותר לכל פתולוגיה, כיצד עדיף לתת אותו וכד'. כשמשהו מתקלקל לנו בגוף - אנחנו הולכים לרופאים, בהנחה שהמשהו הזה הוא מספיק חשוב ומספיק מפריע. הרפואה המערבית, באופן כללי, כמעט ולא עוסקת בבעיות קטנות ש"אפשר לחיות איתן". אני מציע לך לדבר קצת עם נוירולוגים, או להסתכל על הטסטים שלהם לענייני שפה, ע"מ להבין עד כמה הראייה שלהם של נושא השפה מוגבלת ואינטואיטיבית (זו כמובן הכללה, יש ביניהם המבינים יותר בנושא). רופאים אינם מדעני מוח. הם אינם עוסקים, כמקצוע ראשי, בחקר הקשר בין שפה ומוח, אצל אנשים נורמליים ואחרים. זהו התחום של מדעני המוח, ובתוכם - של הנוירולינגוויסטים. לשם כך משתמשת הנוירולינגוויסטיקה בעדויות רבות - כולל העדויות המשמשות רופאים אבל לא רק, ומנסה להבין טוב יותר כיצד המוח יודע, מבין ומשתמש בשפה. בשביל הנוירולינגוויסטיקה, היבטים שונים של עיבודי שפה מורכבים ועדינים הם רלוונטיים מאוד. הנוירולוגים יסתפקו בכך שהבן-אדם מדבר ואפשר איכשהו לתקשר איתו באופן סביר. הדיון שלנו הוא בתחום הנוירולינגוויסטיקה ולא בתחום הנוירולוגיה, ולכן הנוירולוגים אינם סמכות על בנושא זה. אני אשמח להפנות אותך לספרים ומאמרים המראים דברים דומים לאלו שאני אומר, שנכתבו ע"י נוירולינגוויסטים. אם זו פעם ראשונה שאת שומעת דברים אלו, זה פשוט בגל שאת לא מכירה מספיק טוב את הספרות בתחום. את יכולה להתחיל בספר של דייויד קפלן, המציג את התחום בראייה היסטורית מתחילתו ועד סופו, ומקדיש פרקים והפניות גם לתפיסות היותר גשטלטיסטיות של פעולת המוח והשפה (אם כי לא רק גישות אלו מדברות על דברים דומים). לבסוף, אני מוכרח לציין שוב מספר דברים: א. בבדיקות רבות (PET, FMRI, ובעיקר גירוי חשמלי בעת ניתוח מוח) ניתן להבחין בפעילות משתנה ובמעורבות של איזורים רבים במוח שאינם האיזורים המסורתיים לשפה. הדבר מתבטא גם בפגיעות נוירופסיכולוגיות, כפי שציינתי בהודעה הקודמת (משום מה התעלמת מחלק זה). ב. צריך להבין מה רואים בתמונות היפות של ההדמיות ומה זה אומר על פעולת המוח. כל התמונות הנ"ל עוברות עיבודים רבים המטשטשים הבדלים קטנים ומבליטים קונטרסטים. את אף פעם לא רואה את התמונה הגולמית כמו שהתקבלה בעת ההדמיה. בנוסף - מה הקשר בין פעילות מטבולית לבין תפקוד? האם הוא כ"כ פשוט? האם ידעת, לדוגמא, שהעין שלנו צורכת הכי הרבה אנרגיה, ופעילה הכי הרבה מבחינה חשמלית, דווקא בחושך? האם זה אומר שהיא נועדה לעיבוד גירויים בחושך? לא ממש.

 

[hapax legomenon]

סדר תמיד טוב לעשות

שים לב, שמאוד נזהרתי בניסוחי, ולא תמצא אצלי משפטים כמו "השפה היא בהמיספרה השמאלית", או "השפה מעובדת באזורי ברוקה וורניקה". אני מוכנה לקבל את הניסוח שלך: "אין ספק שאצל רוב האנשים ההמיספרה השמאלית חשובה יותר לנושא עיבוד השפה מאשר ההמיספרה הימנית". אגב, ניסיתי לחפש את הספר של דוד קפלן שהזכרת. אתה יודע כמה אנשים יש בשם זה?

בעניין ההדמיות, אני מודעת לכך שעושים בהן מניפולציות שונות כדי שתתקבלנה התמונות היפות שבסופו של דבר מוצגות במחקר. השאלה היותר חשובה היא, האם אתה מערער על עצם ההנחה העומדת בבסיס מחקרים אלה. כידוע, אין אפשרות טכנית לבדוק ישירות פעילות עצבית במוח. אולם מניחים, שאם איזור מסויים פעיל, הוא יצרוך יותר אנרגיה, כך שנראה סביבו זרימה מוגברת של דם (למעשה, זה מה שנבדק בהדמיות PET ו-fMRI). אך כאמור - זאת רק הנחה. יתכן, תיאורטית, שאין שום קשר בין זרימת דם לבין פעילות עצבית. האם זה מה שניסית לטעון? האם אתה מכיר מחקר המערער על הנחה זו?

 

[רענן2]

או קיי

אז מתברר שאנחנו, כרגיל, כבר לא יותר מדי רחוקים... הספר הוא: Caplan, D. (1987). "Nuerolinguistics and linguistic aphasiology: an introduction". Cambridge: Cambridge University Press. ואני מניח שיש אותו בכל אוניברסיטה לפחות בעותק אחד. אמנם נראה שאת יודעת הרבה ממה שכתוב שם ברמה הכללית, אבל אני די בטוח שתהני למצוא שם סקירה מסודרת כמו גם הרבה דברים שאת לא מכירה. יש מספר קטעים שקצת קשה להבין ללא ידע בנוירואנטומיה (אני לא יודע איך את בתחום הזה), אבל לא יותר מדי. כמו כן צריך לשים לב שהוא מ-87' ומאז התקדמנו לא מעט, אבל הוא לא רע בתור התחלה. בעניין ההדמיות וכו' - קודם כל, יש אפשרות לבדוק ישירות פעילות עצבית במוח, בעת ניתוח מוח. כמעט ולא עושים את זה (אבל לפעמים כן עושים, במיוחד במדינות בהן "זכויות החולה" זה דבר קצת יותר גמיש מאשר במדינות המערב), בגלל הקושי הטכני הכרוך בעניין, והמספר המועט של תאים שניתן להקליט מהם, ביחס לכמות הכוללת של תאים באיזור מסוים. (עושים את זה הרבה בחיות, מה שתרם בין השאר לידע העצום שהצטבר על מע' הראיה במוח, אבל כמובן שבענייני שפה חיות לא ממש עוזרות לנו). אני לא מערער על הקשר בין כמות פוט' הפעולה לבין פעילות מטבולית, זה קשר שקל להראות אותו במעבדה. העניין הוא שאת זרימת הדם המוגברת תראי לכל אורך העורק, ולא רק בנק' הסופית בה החמצן נצרך, ולכן הקשר לא פשוט. העניין המרכזי בנושא הזה הוא אחר, וקשור לנושא שנקרא הקוד העצבי. הקוד העצבי הוא הקשר בין ירי פוט' פעולה של תאי עצב, לבין משמעות הירי הזה לעיבוד המידע. מידע יכול להיות מיוצג בהרבה דרכים ע"י ירי עצבי - למשל, ע"י קצב הירי - rate coding, ע"י סנכרון הירי בין תאים שונים - temporal coding, ובשילובים שונים של שיטות אפנון שונות. הקשר הפשוט: "פעילות מטבולית מוגברת = ייצוג משמעותי", תופס רק אם את סבורה שהמוח כולו מקודד את המידע בשיטת rate coding פשוטה, ושהקידוד הוא בכיוון אחד (ברוב התאים ברשתית, כאמור, הקידוד הוא הפוך). זאת ועוד, כמות התאים שהגבירו פעילותם באיזור מסוים חייבת להיות משמעותית ע"מ לראות זאת ברזולוציה המוגבלת של שיטות ההדמיה השונות. המציאות, מה לעשות, יותר מורכבת מזה. הקוד העצבי הוא עדיין שאלה פתוחה במדע המוח. מע' שונות במוח עובדות בקודים שונים ובשילובים שונים, ויש עדויות מצוינות להימצאות של קידוד טמפורלי, כמו גם לשילובים שונים של קודים. מסקנות חלקיות מכל הבלגן הזה: החדשות הרעות: צריך להודות שהמוח הוא מכונה שאף אחד עדיין לא מבין איך היא עובדת. זה יגיד לך כל נוירולוג. בנוסף, השפה היא אחד התחומים הקשים ביותר למחקר במוח, כיוון שיש בה שילוב קטלני: היא ייחודית לבני אדם (שאם תפתח להם את המוח ותשחק בו, אתה עלול למצוא את עצמך על ספסל הנאשמים), והיא קשה מאוד למחקר כמותי. מה עוד שהבלשנים התיאורטיים עדיין רחוקים מאיזושהי הסכמה לגבי ייצוג ומבנה של הידע הלשוני. החדשות הטובות: שיטות ההדמיה המודרניות השונות, בשילוב עם אמצעים אחרים, מספקים מידע רב שאפשר להעזר בו, בזהירות הראויה. לדוגמא: אזורים שמראים קשר לפעילויות שפה שונות בשיטות שונות, מעורבים ללא ספק בייצוג השפה או בשימוש בה. אזורים שאינם מראים קשר בשיטות הדמיה כלשהן - לא ניתן להגיד עליהם שום דבר מוחלט בנושא הזה, ויש להעזר בנתונים ממקורות אחרים.

 

[hapax legomenon]

לפי מה שלמדתי

העין נחשבת מקרה מיוחד. אבל מי יודע... מלבד זה, אין לי יותר הערות, כך שמבחינתי אפשר לסגור את הדיון. עד לפעם הבאה.

 

[רענן2]

../images/Emo98.gif ...וזורמת הלאה

עד העונג הבא