מיקס של התמודדיות לא קלות חברתית
שלום לכולם, אני בשנות העשרים לחיי. אני נמצא במצב לא פשוט בחיים ומאוד מתקשה נפשית ורגשית להתמודד עימו.
איבדתי ב3 שנים האחרונות 3 אנשי משפחה מאוד קרובים לי. את אבי לפני 3 שנים, סבא שלי לפני שנתיים וסבתא לפני שנה. כולם נפטרו. כולם היו קרובים אלי. לפני חצי שנה יצאתי מקשר שנמשך מעל שנתיים באופן אינטנסיבי של מגורים ביחד ממש מההתחלה. רציתי להגר לחו'ל ואיך שסיימתי את לימודיי טסתי לשם ובמשך זמן רב עשיתי וחיפשתי ודיברתי ויצרתי קשרים ומאמצים מאוד רציניים בשביל לקבל זכויות להישאר מעבר לזמן האפשרי חוקית הזאת ללא הצלחה בסוף חזרתי לארץ לא מרצון. כשחזרתי מצאתי עבודה טובה במקצוע שמקדמת אותי ומפתחת אותי אך השכר הוא נמוך ולא מרגיש שבכלל מעריכים אותי שם מבחינת שכר, שאר הבחינות העבודה באמת מצויינת. כיום אני עובד ב2 עבודות שאני נמצא בתפקידים סמכותיים שבו אני נותן מעצמי, אמפטי לסביבה, מעניק, מכיל ומבין את כל הצד השני (העבודה היא עם אנשים מורכבים). אנשים שהכרתי לאחרונה ונמצאים איתי בקשר לרוב בגלל שהם צריכים לקבל את ההכלה שלי, מספרים לי את כל הבעיות שלהם או מתי שהם נמצאים באיזה שהוא רגע חלש. ואין בעיה, אני עושה את זה באהבה ועוזר ועושה מה שאני יכול אבל הגעתי כבר למצב שלא יכול להמשיך ככה. אני רק נותן ולא מקבל שום דבר בחזרה כבר תקופה ארוכה והגעתי למצב שאני מרגיש מרוקן וכבר אין לי כוח לתת יותר. אין לי אף אחד בחיים כרגע שיכול להבין אותי ולהשלים את החור בלב שיש לי. בעבודה הראשונה אין איך להכיר אף בחורה בגלל שאני נמצא בתפקיד סמכותי, בגלל שאני הכי צעיר באירגון אז הקולגות שלי יש להן בנות שהן בגילי ויוצא להן להראות תמונות פה ושם ואני יכול לראות כ הן מאוד חמודות וההיתי מאוד רוצה להכיר אז אפילו לחשוב על לבקש דבר כזה לא חושב שיתאים. בעבודה השנייה אני גם בתפקיד סמכותי ואין לי אפשרות להכיר כלל בת זוג. מבחינת חיי חברה יש לי כמה חברים וידידות אך אין בין כולם שום קשר וגם לא יוצאים בקבוצות כלשהן כדי שאוכל להרחיב את מעגל האנשים שיש לי. ושאני מבקש מהחברים או הידידות להכיר לי תמיד זה איך שהוא לא מסתדר ואף פעם לא יצאתי עם בחורה שמישהו מהחברים או הידידות הכירה לי, לא יודע למה, כאילו מרגיש לי שהן שומרים אותי רק לעצמם ומפגשים פרטניים ויציאות פרטניות. אני חייב להגיד שאני בן אדם מאוד בוגר ומפותח רוחנית ולא תמיד יכול לנהל שיחות ברמה שטחית כי לא מוצא בזה עניין. שניסיתי לפנות בפייסבוק או באתרי הכרויות לאותן בחורות שאני כן רואה אותן איתי בזוגיות אני לא מצליח להגיע איתן אפילו לשיחת היכרות ראשונית. מדי פעם גם יוזם ומפתח שיחות שאני בחוץ ונמצא בסידורים עם בחורות שבטעם שלי. יצאתי למספר דייטים והצלחתי להכיר כמה בחורות ונתתי הזדמנות והתפשרתי אך לא המשכתי כי זה בכלל לא מה שאני מחפש, אין התאמה בין מה שאני מחפש למה שיש בפועל. אני חייב להגיד שאני נראה מצויין, בריא יש לי אמא שאוהבת אותי ואנחנו מסתדרים טוב אך היא לא יכולה להבין הרבה ממה שעובר עלי וזה משהו שהשלמתי איתו. יש לי קורת גג ויש לי מה לאכול. יש לי אח, הוא קטן מאוד וכמובן אין לי מה לשתף אותו במה שעובר עלי.
אני נמצא במצב שאני רוצה להכיר בת זוג, אני יודע בידיוק איזה בת זוג אני רוצה מבחינת תכונות, מראה חיצונית, מטרות בקשר וכו', מאוד מכוון מטרה ויודע. אני יודע לאן אני שואף ומה רוצה להשיג מבחינת קריירה, מבחינת מטרות לחיים. אני מרגיש שאני יודע מה היעד ולא נפתחות לי שום דלתות ושום אור לא זורח. אין הכוונה או הדרכה מהיקום או מאף אחד, כאילו אני מתהלך במרחב ובזמן ונכנס לשגרה מסוימת שאין לה הערה וככה עוברים לי החיים ללא מקום לחלוק את מה שעובר עלי עם האנשים שרוצים לשמוע ולהכיל אותי. אני לא יודע איך להכיר ולמצוא את הבת זוג שראויה לי. אני לא יודע כיצד להתבסס מבחינה כלכלית. אני לא יודע כיצד להגר לאותה מדינה. קשה לי הלבד ברמות כואבות. לא מסוגל להמשיך ככה יותר.
שלום לכולם, אני בשנות העשרים לחיי. אני נמצא במצב לא פשוט בחיים ומאוד מתקשה נפשית ורגשית להתמודד עימו.
איבדתי ב3 שנים האחרונות 3 אנשי משפחה מאוד קרובים לי. את אבי לפני 3 שנים, סבא שלי לפני שנתיים וסבתא לפני שנה. כולם נפטרו. כולם היו קרובים אלי. לפני חצי שנה יצאתי מקשר שנמשך מעל שנתיים באופן אינטנסיבי של מגורים ביחד ממש מההתחלה. רציתי להגר לחו'ל ואיך שסיימתי את לימודיי טסתי לשם ובמשך זמן רב עשיתי וחיפשתי ודיברתי ויצרתי קשרים ומאמצים מאוד רציניים בשביל לקבל זכויות להישאר מעבר לזמן האפשרי חוקית הזאת ללא הצלחה בסוף חזרתי לארץ לא מרצון. כשחזרתי מצאתי עבודה טובה במקצוע שמקדמת אותי ומפתחת אותי אך השכר הוא נמוך ולא מרגיש שבכלל מעריכים אותי שם מבחינת שכר, שאר הבחינות העבודה באמת מצויינת. כיום אני עובד ב2 עבודות שאני נמצא בתפקידים סמכותיים שבו אני נותן מעצמי, אמפטי לסביבה, מעניק, מכיל ומבין את כל הצד השני (העבודה היא עם אנשים מורכבים). אנשים שהכרתי לאחרונה ונמצאים איתי בקשר לרוב בגלל שהם צריכים לקבל את ההכלה שלי, מספרים לי את כל הבעיות שלהם או מתי שהם נמצאים באיזה שהוא רגע חלש. ואין בעיה, אני עושה את זה באהבה ועוזר ועושה מה שאני יכול אבל הגעתי כבר למצב שלא יכול להמשיך ככה. אני רק נותן ולא מקבל שום דבר בחזרה כבר תקופה ארוכה והגעתי למצב שאני מרגיש מרוקן וכבר אין לי כוח לתת יותר. אין לי אף אחד בחיים כרגע שיכול להבין אותי ולהשלים את החור בלב שיש לי. בעבודה הראשונה אין איך להכיר אף בחורה בגלל שאני נמצא בתפקיד סמכותי, בגלל שאני הכי צעיר באירגון אז הקולגות שלי יש להן בנות שהן בגילי ויוצא להן להראות תמונות פה ושם ואני יכול לראות כ הן מאוד חמודות וההיתי מאוד רוצה להכיר אז אפילו לחשוב על לבקש דבר כזה לא חושב שיתאים. בעבודה השנייה אני גם בתפקיד סמכותי ואין לי אפשרות להכיר כלל בת זוג. מבחינת חיי חברה יש לי כמה חברים וידידות אך אין בין כולם שום קשר וגם לא יוצאים בקבוצות כלשהן כדי שאוכל להרחיב את מעגל האנשים שיש לי. ושאני מבקש מהחברים או הידידות להכיר לי תמיד זה איך שהוא לא מסתדר ואף פעם לא יצאתי עם בחורה שמישהו מהחברים או הידידות הכירה לי, לא יודע למה, כאילו מרגיש לי שהן שומרים אותי רק לעצמם ומפגשים פרטניים ויציאות פרטניות. אני חייב להגיד שאני בן אדם מאוד בוגר ומפותח רוחנית ולא תמיד יכול לנהל שיחות ברמה שטחית כי לא מוצא בזה עניין. שניסיתי לפנות בפייסבוק או באתרי הכרויות לאותן בחורות שאני כן רואה אותן איתי בזוגיות אני לא מצליח להגיע איתן אפילו לשיחת היכרות ראשונית. מדי פעם גם יוזם ומפתח שיחות שאני בחוץ ונמצא בסידורים עם בחורות שבטעם שלי. יצאתי למספר דייטים והצלחתי להכיר כמה בחורות ונתתי הזדמנות והתפשרתי אך לא המשכתי כי זה בכלל לא מה שאני מחפש, אין התאמה בין מה שאני מחפש למה שיש בפועל. אני חייב להגיד שאני נראה מצויין, בריא יש לי אמא שאוהבת אותי ואנחנו מסתדרים טוב אך היא לא יכולה להבין הרבה ממה שעובר עלי וזה משהו שהשלמתי איתו. יש לי קורת גג ויש לי מה לאכול. יש לי אח, הוא קטן מאוד וכמובן אין לי מה לשתף אותו במה שעובר עלי.
אני נמצא במצב שאני רוצה להכיר בת זוג, אני יודע בידיוק איזה בת זוג אני רוצה מבחינת תכונות, מראה חיצונית, מטרות בקשר וכו', מאוד מכוון מטרה ויודע. אני יודע לאן אני שואף ומה רוצה להשיג מבחינת קריירה, מבחינת מטרות לחיים. אני מרגיש שאני יודע מה היעד ולא נפתחות לי שום דלתות ושום אור לא זורח. אין הכוונה או הדרכה מהיקום או מאף אחד, כאילו אני מתהלך במרחב ובזמן ונכנס לשגרה מסוימת שאין לה הערה וככה עוברים לי החיים ללא מקום לחלוק את מה שעובר עלי עם האנשים שרוצים לשמוע ולהכיל אותי. אני לא יודע איך להכיר ולמצוא את הבת זוג שראויה לי. אני לא יודע כיצד להתבסס מבחינה כלכלית. אני לא יודע כיצד להגר לאותה מדינה. קשה לי הלבד ברמות כואבות. לא מסוגל להמשיך ככה יותר.