את מתארת לעצמך שאין עוד משהי כזו?
האם אפשר בכל רגע של סערות חושים כאלה או אחרות ממש להפריד בין החיפוש אחר אהבה, סקרנות, שעמום, תסכול כלשהו, מצוקה אחרת מודעת או לא? גם גברים וגם נשים במודע או שלא לגמרי במודע עוברים חוויות בחיים שלא ממש התכוונו להם או שויתרו לעצמם ונסחפו אליהם ואחכ' מחפשים הסברים למה שכבר קרה. שתפי אם את רוצה ואני מאמינה שיהיו עוד א/נשים שעברו חוויות דומות לשלך.
