עצה:
אל תבני את הכושר שלך עכשיו... אם תסיימי או לא זה הכל בראש, פחות בשרירים. גם אני אהיה שם, וכנראה ראיתי אותך ביום סיור בחצרים, דיברתי עם כמה בנות שהולכות גם הן לגיבוש. אז עצות: -תתני את כל מה שיש לך, כך שבמקרה ולא תסיימי (לא לחשוב על זה אבל זה יכול להיות), לא תוכלי להאשים את עצמך אלא רק את הדרישות המוגזמות של חיל האוויר. -שלא תיכנס לך לרגע אחד המחשבה שאת עוברת. אל תפסיקי להשקיע עד שתהיי בבית ביום שישי. -תקחי הכל בקלות, תזכרי שהתיזוזים וההשפלות זה כדי ``לחשל`` אותך, והם בעצם אוהבים אותך שם, וכשתשתעממי תנסי לדמיין את המפקדת שלך איך היא באזרחי. -אם תחשבי לפרוש בשלב כלשהו, תחשבי על כל הבנים שלא פורשים - את באמת מתכוונת לתת להם את העונג שבלראות בת פורשת? (ולחילופין, את באמת הולכת לעזוב את ערימת ה``קוגים`` הזאת?.. =בנים כוסונים שהולכים ליחידה מובחרת). ותזכרי שאת יכולה לעבור את זה אם את רוצה, את מספר אחת בעולם, כמו כולנו הטייסים (בתקוה...) ביי. דוד.