לנסות
לנסות,שווה, לדעתי הקטנה, ביום שהמטאורולוגים לא מציינים לידו את המילה "רכס". הימים,בעונות מעבר, שמאופיינים באי"ס וללא איזשהו רכס (ברומטרי) שמפריע לו, הם הימים שבהם שווה לנסות להגיע לגובה מירבי. לפי מה שאני יודע מגולשים אחרים אלה הימים (ימי אי"ס) שאתה בגובה רגיל (150-500) תופס איזה "פיפס" - טרמיקה צרה וחלשה, נלחם עליו במשך עשרות דקות ארוכות ולבסוף בגובה מסויים הוא מתפתח לתרמיקה ההולכת ומתרחבת ומתחזקת ככל שאתה עולה עם הגובה. הסיפור של יגאל ספיבק, שמספר על תרמיקה כחולה שהגיעה עד כ-4600 מטר, מזכיר לי קצת,בעיקר בחלק שבו יגאל ציין על עוצמה שמעל ומעבר ל-8+, את הסיפורים על "ה-" CB" הבלתי נראים של ה- Owens valley* " של ארה"ב שסיפר לי ראובן בן צבי ז"ל. *Owens valley - מדובר במקום בקליפורניה ארה"ב, בגב ההר של החוף המערבי ,בו בקיץ מתפתחים תנאים מטורפים - על הקרקע הלחות מגיעה לאחוזים בודדים - אך סינופטית המקום מאופיין באפיק\שקע עד לרום, לשכבות העליונות - מה שמביא את האוויר לעלות מעלה מעלה. עננים, לעומת זאת,לא מתפתחים בגלל היובש. (האוויר "נסחט" מהלחות שבו כאשר טיפס וחצה את ההרים שבין העמק לים,בדומה למה שקורה בארצנו עם קו פרשת המים שלנו ובקעת הירדן ).