טוב, התרשמות אישית
לפני יומיים (חמישי) התקיימה האולימפיאדה במדעי המחשב לבני נוער עד גיל 20 באוניברסיטת תל אביב. האולימפיאדה מאורגנת ע"י את"א, או"פ ומשרד החינוך ומטרתה לאתגר אנשים ולטפח מצויינות בלה בלה בלה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה השתתפתי, לאחר שלפני חודש היו תחרויות איזוריות, שלא היוו שלב באולימפיאדה אלא תחרות בפני עצמם. לא השתתפתי באיזוריות משום שלמחרת היתה לי בגרות באנגלית, כך שלא ידעתי אפילו לאילו שאלות עלי לצפות. את האתר גיליתי רק אחרי הבחינה. השאלות עצמם היו ברמה די גבוהה, כלומר שונה לגמרי ממה שתלמיד 5 יחידות מחשבים בתיכון נבחן עליו. אחד הקריטריונים החשובים ביותר לציון באולימפיאדה הוא היעילות, שעליה אין בכלל דגש בתיכון. תשובה לא יעילה תזכה רק בחלק מהנקודות. אחד מהדברים שהבוחנים אמרו לפני, זה שבניגוד למבחנים בתיכון, כאן לרוב מספיק 30 נקודות כדי לעבור לשלב הבא. זאת משום שהרבה בני נוער שמגיעים לתחרות לא רגילים ברובם לצורת המחשבה. לאחר ההקדמה המפרכת הזאת, קיבלנו את הדפים, שהכילו 4 שאלות. יש 3 שעות לפתור את הכל, למרות שבפועל מעטים הם האנשים שהצליחו לפתור 4 או אפילו 3 שאלות. כ-5 דקות לאחר קבלת הטופס האולם התחיל להתרוקן: הרבה אנשים פשוט לא ידעו מאיפה להתחיל ולהתמודד עם השאלות. השאלות, בשל רמת הסיבוכיות הנדרשת, דורשות גם ידע מתמטי. הבנתי שאנשים שעשו קורסים באוניברסיטה במתמטיקה הצליחו יותר. שאלה 1 לדוגמא, דרשה ידע בקומבינטוריקה, שלי אישית לא היה. למרות זאת, הצלחתי להבין חלק לבד, ואני מקווה שלפחות חלק מהנקודות יוענקו לי. בסופו של דבר, הצלחתי 2 שאלות בלבד, ואני יודע שבשתיהן יש לי בעיות מימוש: אחרי הזמן הארוך שהקדשתי למחשבה כמעט ולא היה לי זמן לכתוב קוד או לדבג. נו טוב, תמיד יש שנה הבאה.