הנוסע השמיני, ושאר החיות והירקות... |דו
...========================================= הנוסע השמיני, ג´ירפות, יונים וכל מה שביניהם. ============================================ אם יש ילידי מלאבס בייננו, אז סביר לוודאי שהם ינידו ראשם בהבנה וחיוך למשמע הסיפור שיסופר. אני אופתע מעט, אם בין קוראי הרשימות שלי, יהיה משהו שיזהה אותי, כיון שמה שאספר, זוהי חוויה ייחודית למתי מעט, ממש בודדים היו בסוד העניין המטורף ההוא, אתם תודו בתום הרשימה שזהו הטרוף היותר מטורף שחווים ילדים בני 15 . לא אנקוב בשמות, אך האנשים שכיום הם בני 38-39 לא יאמינו כיום שהם היו חלק מהדרמה ההיא. ברחוב שרת בפ"ת היה ממוקם גן חיות, מאוד קטן אך כל כך ממצה ו"מגניב" ,היו בו כל החיות שנער חובב טבע יכול למצוא, אריה, נמר, פילים ודובים, קופים וההיפופוטם, ציפורים וזברות, יענים, ממש הכל. היו גם מוזאונים של פוחלצים, מהפרפרים עד ללביאה, אוי כמה ש"התפלחנו" לשם בשבתות, דרך חלונות השירותים, גם היינו נכנסים "חוקי", תלוי במצב רוח, כאשר למשל היה לי רע על הלב הייתי עובר את הרחוב וישר לגן החיות, אתם צריכים להבין כל הילדות שלי עברה עלי בסמוך, לגדול בעיר עם קולות של ג´ונגל, ממש כך, נהמות של האריה, יללות זאבים, חיצרוץ חדק הפילה, רעש ומהומות הקופים, והתוכיים שחיקו את קולות שומרי הגן, פינת חמד בלב כל מלאבסי שגר באזור, כמובן שהגן נסגר אחרי עשרות שנות מאבק של דיירי רחוב שרת נגד ירידת ערך דירותיהם בעקבות הצחנה והרעש של הג´ונגל הפרטי שלי, הריאה הירוקה של ילדותי רשימה זו מוקדשת באהבה רבה, חיבה וגעגועים לימים ההם ולגן החיות האחרון של פ"ת!!!! ז´ א´ קבל ליום הולדתו רובה אויר, והחגיגה התחילה, יורים בכל מה שזז, לא מרוע לב, אלא סתם סקרנות נערית. אחרי לבטים רבים הגענו למסקנה שאין טעם להרוג דרורים כיון שזה מוות מיותר ולהרוג את צפור החופש זה פשע בלתי יסלח, אבל להרוג יונה זה אחרת כי אפשר לאכול אותה, וא´ ק´ התנדב לבשל אותן, החלטנו לבצע הישרדות, לאכול יונים אחרי הבישול על מדורה במגרש הריק ליד הבית. מסע הציד החל, חלק מהיונים לא מתו מיד אז א"ק מלק להן את הראש, מרט את נוצותיהן ובישלן על האש. עניין היונים כל מצא חן בעיננו שהחלטנו שאנחנו גם רוצים לגדל אותן וכמה שהיונה יותר "מוזרה" יותר טוב. אבל יש בעיה!!! איך תופסים יונים בלי להרוג אותן? הרעיון בא, לא זכור לי ממי, יכול להיות שזה היה י"ד, אבל לא משנה, ההחלטה באה להתגנב לגן החיות ומשם לכלוב הג´ירפות. הכלוב כל כך גבוה שהיונים מקננות ללא פחד בתוך כוכי התקרה. ה"אקספדיציה" יצאה לדרכה, התארגנו ברחוב בורוכוב, חצינו את רחוב כצנלסון ומשם לגן הציבורי "יד לבנים" משם דרך חלונות חדרי השירותים, נכנסנו למתחם הגן. נענו באפלה כצל של עצמנו יחידת "היונה הצחורה" בתנועה חשאית. דממה לוותה את צעדינו. משם התקרבנו לכלוב של הג´ירפות, טפסנו אחד אחרי השני כקופים לגובה של איזה חמישה מטר ועברנו לצד השני, פנים הכלוב. מה הייתה הפתעה של משפחת הג´ירפות למראה האורחים המוזרים, הן יצאו החוצה בבהלה מסוימת אך ללא פאניקה, אנחנו ממש רצנו מתחת לבטנן הלבנה בין רגליהן לתוך האורווה שלהן ושם תפסנו על הערמות חציר עד לגובה התקרה, להפתיעה את היונים הנמות את הלילה בשלווה. הבאלאגן היה עצום, הם התעוררו, עפו כמו סומאת לכל הכיוונים, נפנפו בכנפיהן, נחבטו בקירות, אנחנו קפצנו אחריהן והתגלגלנו מהחציר אחריהן, הג´ירפות רצו במעגלים בחצר אנחנו בין רגליהן אחוזי פחד, שומר הגן התחיל לשרוק במשרוקית ולרוץ בכיוון כללי אלינו, הג´ונגל שלנו התעורר לחיים בהפתעה, כולם התחילו לתת את קולם, הקופים הזאבים, האריה, כולם. אנחנו טיפסנו על הגדר, ראינו את הלבן בעין של הג´ירפה, את הלשון הארוכה שלה, הכלב של שומר הגן חיות התחיל להשתולל על הרצועה שלו. בקיצור נמלטנו מאחורי כלוב החזירים שלצד השירותים ומשם כל עוד נפשנו בנו חזרה לשכונה. מיותר לציין שיונים לא הבאנו, אבל החוויה לא תשכח לעולמים. האם משהו בין הקוראים עבר חוויה כזו או דומה לה? לא חושב. חהחההחחהח חהחההח חהח מוקדש לחברי הילדות שלי י"ד-ידידי היקר ביותר!!! ז"א- לאן נעלמת יא דפוק? א"ק-תמיד ידעתי שיצא ממך טבח, כבר אז הוכחת כשרון!!! א"פ- לגור בשטחים? זה השתלם לך? ומה אם הכדורגל? ח"ל- למה אתה לא מרים טלפון? אשתך לא מרשה לך להיות חבר שלי יותר? מפחדת שתבגוד בה? מ"ש (ז"ל) – אני יודע שאתה מביט בי מלמעלה וצוחק את הצחוק המתגלגל שלך, נזכר בשטויות שעשינו. ויסלחו לי מי שנעדרים מרשימה זו, הזמן בכל זאת מטשטש דברים. נ.ב. ז"א, מה שלום אחותך פ"א? שמעתי התחתנה עם מיליונר שביבשת אמריקה הצפונית חהחהחהחההחהחהח חהחחה חהח
שבת שלום...
