הרעיון הבסיסי " במוסיקת שולחן " ,,
הרעיון הבסיסי הוא ששני נגנים שיושבים זה מול זה קוראים את התווים של היצירה מאותו דף. הנגן הראשון קורא את התווים בצורה רגילה , כלומר מתחיל לקרוא מהצד השמאלי למעלה בדף, בעוד שהנגן שמולו יושב מתחיל לקרוא מצד ימין למטה ( כי עבור הנגן השני זה צד שמאל למעלה ), כלומר ההתחלה של הנגן השני הוא הסוף של הראשון , אלא שהתווים שהנגן השני קורא אינם אותם תווים שהנגן הראשון קורא כי מה שהנגן הראשון קורא בסולם הראשון נמצא בסולם הרביעי מזוית הראיה של הנגן השני, כלומר במהופך מהראשון. החוכחמה פה שלצלילים ולמלודיה שיוצאים יהיה היגיון, המוצלחים והמוכשרים במלחינים היצליחו לעשות את זה ,היו אפילו יצירות שהסוף שלהם במהופך היה ההתחלה של היצירה בדיוק כמו לנגן הראשון . מלחינים הילחינו יצירות כאלה כדי להראות לכולם כמה הם טובים ומוכשרים, פשוט רצו להשוויץ. היו גם כאלו שטענו שעשו את זה בכדי לחסוך נייר ( כי במאה ה-18 מחירי הנייר היו גבוהים ) אבל זה טענה לא רצינית. נאמר לי שבני משפחת באך היו המוצלחים ביותר בקטגוריה הזאת אבל אני חייב להודות שאני אישית לא מכיר אף יצירה שלהם שנכנס לקטגוריה הזאת. היצירה היחידה שאני מכיר בקטגוריה הזאת הינה רביעיית הקאנונים לשני כינורות של ו.א. מוצארט ,מספר Anh.284dd בקטלוג התוספות ליצירות של מוצארט , הבעיה שגם את היצירה הזאת היום נוהגים לייחס לקארל פיליפ עמנואל באך או מיכאל היידן שהיה ידיד משפחת מוצארט. כל מה שנאמר עד כאן בשום פנים ואופן אינה קשורה ל-TAFELMUSIK ( מוסיקת שולחן ) של טלמאן. TAFELMUSIK הינם סדרת יצירות שנכתבו ע"י טלמאן במאה ה-18 כדי לבדר את הסועדים בזמן האכילה או אחרי האכילה ולמרות הדימיון בשם אינם נכנסים לקטגוריית "מוסיקת שולחן" שעליה דיברתי למעלה.