מישהו יודע במקרה איזו שיטה

[לימוננינה]

מישהו יודע במקרה איזו שיטה

מוצגת בסדרה האם המטפל נוקט בשיטת פרוייד או יאנג? המטפל מציג כאן מעורבות די גדולה...להבדיל מפסיכולוגים שתקנים יותר שהכרתי.

 

[GREENPOINT]

הוא לא עוסק בפסיכואנליזה, אבל הוא

בהחלט מטפל בגישה פסיכודימנמית,קיימות גישות פסיכודינמיות רבות והן בעצם התפתחות של הפסיכואנליזה כלומר, הוא לא ממש עוסק במשנת פרויד/יאנג אלא באיזשהו פיתוח משולב כנראה.

 

[לימוננינה]

מענין מאוד...תודה רבה!!!

 

[שרונסקי]

על שיטתו הטיפולית של אסי דיין

זה היה מעייף מאד להרשם לפורום רק בשביל התשובה הזו. בכל מקרה, הוא מטפל 'פסיכודינמי', לא שייך לז'אנר הפרוידיאני או היונגיאני, אם כי יצא מהם. אם כבר, האבות שלו הם יאלום, שנותן דוגמא יפה מאד של מעורבות בטיפול, ויש לו כמה ספרים שמדגימים זאת יפה, וויניקוט, גם כן. בכל מקרה, המעורבות שלו היא בהחלט במקום ולא ב'אובר' וזה הרבה פעמים עניין של וותק ונסיון, וגם הרבה אמונה בתחום ובעצמך. אחלה מטפל,מכירה כאלה, רק באמת שאין הרבה כאלה. אפשר ללקט פה ושם.

 

[לימוננינה]

מהי הדרך לדעת מאיזה זרם מטפל

זה או אחר נמצא? אלו שאלות מכוונות אני אמורה לשאול? אני אמורה לחפש מטפל בתחום הפסיכודינמי? סורי על הבורות ... גם אני אגב חושבת שהמעורבות שם היא בהחלט לענייין וממש לא מתערבת אלא ההפך ,הולכת בהפוך על הפוך. נ.ב תודה על ההשקעה כדי לענות לי

 

[שרונסקי]

מאיזה זרם המטפל

לא קלטתי אם קיבלת כבר תשובה ראשית, שואלים אותו מה דרך הטיפול שלו. וכן, אם הסגנון של אסי מדבר אלייך אז הכיוון הוא פסיכודינמי, אבל מישהו עם וותק, בלי דאווין, שלא משחק לך אותה בריחוק מכוון. שימי לב שכשמאיה מירון הביעה חוסר אמון בו, על זה שהוא בכלל כתב משהו, הוא לא התעסק ב'את מביעה עכשיו חוסר אמון' אלא הלך והקריא לה, כלומר - הוכיח לה שאפשר להאמין בו. ואז, הוא עשה צעד נוסף, וסיפר לה שניסה להכנס לנעליים שלה, דרך צחצוח השיניים. נפלא, מודל לחיקוי. ממש ממליצה לקרוא את יאלום, יש לו עכשיו יופי של ספר על טיפול קבוצתי, משהו שקשור לשפינוזה, שכחתי את השם והשאלתי את הספר.. יש לו עוד מספר ספרים, 'תליין האהבה' גם טוב, על סיפורי טיפול. גם הוא בסגנון הטיפול שמביא את אישיותו פנימה: אדם אינטיליגנטי, שלא פוחד להיות מעורב ולהיות אכפתי, אבל יודע לשמור על גבולות חשובים עד מאד ולקדם את המטופל

 

[לימוננינה]

בהחלט קיבלתי כיוון ובקשר

לספר את מדברת על : "הריפוי של שופנהאואר"? אם כן מעולה כי בדיוק הזמנתי אותו מ"מיתוס" גם צרפתי קישור כדי שתראי את העטיפה ותוכלי לומר לי אם זה זה

 

[שרונסקי]

לימונינה

לא הופיע לי קישור, אבל אם כתב את זה יאלום אז זה זה, אין עוד אחד. וסליחה על הבלבול בין שופנהאור לשפינוזה, פילוסופיה זו לא המחלקה שלי. ממש מתסכל אותי למי נתתי את הספר. יופי של ספר, כאמור. תקראי ותכתבי,נקשקש עליו. יאלום עושה שם כמה דברים שהתעוזה של אסי היא כאין וכאפס לעומתו, אבל אין כמוהו מטפל

 

[לימוננינה]

צודקת..מצרפת אותו שוב בתקווה

שהפעם הוא יופיע.. גם אני מכירה היטב את תופעת אי החזרת הספרים. למדתי שיטה שדי עובדת(כמה שזה נשמע ארכאי) אני רושמת למי נתתי כל ספר אחרת אני פשוט שוכחת.

 

[שרונסקי]

שופנהאור, כמובן. איזו בורות מצידי

בטח זה, בטח. איזה כיף לך שתקראי אותו עכשיו. נהניתי מכל רגע ואכן, צריך לכתוב שמות על ספרים, וכל פעם אני שוכחת לעשות את זה ומקללת אחר-כך כאמור, תכתבי כשאת גומרת לקרוא, מעניין אם תמצאי חיבור בין זה לבין הסדרה תהני

 

[לימוננינה]

בשמחה אכתוב עליו אחרי שאסיים ../images/Emo140.gif

 

[אליזד]

על פסיכואנליזה וטמטום

ראשית, אף אחד לא הציג פה את ההבדל בין פסיכולוגיה לפסיכואנליזה, בהנחה שכולם יודעים אותו, אז הנה אני מגלה שהמלך הוא ערום ומעתיק לכם ניסוח מדויק מתוך אתר "התחנה הפסיכואנליטית": המטרה של טפול פסיכולוגי היא לעזור לפציינט בשיפור חייו, לעזור לו להסתגל בצורה יותר מתאימה לדרישות החברה. למטרה זו הפסיכולוגיה גורסת שיש לחזק את כוחות האגו ולחזק את ההזדהויות עם דמות יותר "מאוזנת", יותר מוצלחת - דמותו של המטפל. לעומת זאת, אם היה עלינו להגדיר בשלוש מילים את המהות של הגישה האנליטית, ניתן היה לסכם זאת כך: להבהיר למה מתאווה הפציינט. להדגיש את האחריות הסובייקטיבית בכל מה שקורה לו. לחשוף את הסיפוק הלא מודע (שתמיד הוא מעורב בסבל) שמניע את האדם. או בעברית: דוקטור, אני מרטיב בלילה. אחרי טיפול פסיכולוגי: אני מרטיב, ואני גאה בזה. אחרי טיפול פסיכואנליטי: עכשיו אני יודע שאני מרטיב בגלל קיבעון בשלב האוראלי... אבל לא על זה רציתי לדבר. כבודה של כל שיטה במקומה מונח. מבחינה מדעית. לא אני האיש שייבקר את נכונות מדע זה או אחר. אבל אני בהחלט האיש שיירצה לספר לכם על המטפלים הפסיכואנליטיקאים שפגשתי בימי חיי. אוהו רוצה לספר. מת לספר... אז ככה: בשביל להיות פסיכואנליטיקן לא צריך להיות פסיכולוג. אפשר להיות פסיכיאטר במקרה הטוב, או עובד סוציאלי במקרה הגרוע. פסיכואנליטיקאי, (להלן: "ליטיקאי", כדי לא לקבל דלקת פרקים...) הוא באופן עקרוני מדען. מספיק לקרוא את הכמות האינסופית של התפלספות מדעית שכתב לאקאן ואת הכמות הגדולה עוד יותר של דיונים על "למה בעצם הוא התכוון" בשביל להבן שאתה לא ממש מעניין את הליטיקאי. בשבילו אתה אובייקט מחקר. ומישהו - ולא ברור לי מי בדיוק האדיוט - הצליח לעשות מזה שיטת טיפול. תשכחו מ"זה נראה לך חשוב להביא את זה לפה" או "למה אתה מרגיש שאתה צריך לספר לי את זה" או "אני לא ממש מכיר אותך כדי לדעת", תשכחו מהנימה הרכה והקשובה, מהשתיקות, מהאתיקה המקצועית, מחוסר המעורבות, מכללים בסיסיים של מטפל-מטופל, ליטיקאי יכול להיות כל אחד שעבר קורסים ב"חברה לפסיכואנליזה". הוא יכול להיות פסיכיאטר מעוצבן שמתעסק רוב זמנו בנוירוזות וכדורים, היא יכולה להיות עובדת סוציאלית שבשם הרקע הפסיכואנליטי שלה תקבע לך הסדרי ראייה מחורבנים, הוא יכול להיות מטפל זוגי שמחליט , בשם איזושהיא תיאוריה לאקאנית שאשתך צודקת ושכדאי מאד שהיא תעזוב אותך מהר... ההתקלות הראשונה שלי עם ליטיקאי, היתה אחרי שהוא הגיש נגדי חוות דעת בעניין מסוים. עכשיו, חוות דעת זה יפה, אבל... אהמ... לא כדאי שהוא יפגוש אותי לשם כך? ככה, איזה שלוש ארבע פעמים? או לפחות פעם אחת עלובה? לא ולא. הליטיקאי המכובד, שעל כרטיס הביקור השלו היה כתוב "פרופסור פלוני" הגיש את חוות הדעת שלו על סמך, שימו לב, סיפורים שהוא שמע עלי. לקח לי זמן רב כדי לצאת מההלם ולהבין שהוא אכן פרופסור, אך לא לפסיכולוגיה קלינית, אלא לשלל דברים כמו עבודה סוציאלית "גישות מתקדמות בטיפול זואותרפי", "ייעוץ למשפחות חד הוריות מוכות" ועוד כל מיני, היכולת הטיפולית שבשמה הוא הגיש חוות דעת היתה כאמור - פסיכואנליטית. את הליטיקאי השני פגשתי כשנשלחתי אליו, צחוק הגורל, על ידי בית המשפט לאחר שערערתי על חוות דעתו של הראשון. לצורך העניין אציין שהוא הודיע חגיגית שהעובדה ששניהם חברים טובים לא תשפיע כי הוא זה על מחשבותיו. (אגכ, פסיכולוגית קלינית שהופנתי אליה סרבה לקבל אותי באומרה "אני מכירה את הראשון הכירות שטחית אבל אני חושבת שזה מספיק כדי שאפסול את עצמי. נקודה למחשבה) ואכן, הכרותו לא השפיעה. גם בלעדיה הוא היה חסר סבלנות בצורה שלא תיאמן. הוא גער, וצעק, וכעס, וזלזל, ובז, והשאיר אותי, את ההורים שלי, ואת כל המעורבים בעניין בפה פעור. הוא היה כל כך יהיר וציני שסירב לקבל את העובדה , שאגב לא היה לה קשר לכלום, שאני מאמין באלוהים... לדעתו, אינני מאמין. ככה נראה לו ולא אצליח לשכנע אותו בכך... כבר ציינתי שהאיש פסיכיאטר ולא פסיכולוג? כבר ציינתי שאת היידע הטיפולי שלו הוא רכש כפסיכואנליטיקאי? *** אני לא מבין גדול בפסיכולוגיה, ואני בטוח שגם בפסיכואנליזה יש הרבה אמת. לפחות כמדע. ואני בטוח שגם פסיכולוג "רגיל", אתם יודעים, כזה שסיים דוטורט או תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, משלב יידע פסיכואנליטי. אבל מה שבטוח לי, לפחות באינטאיציה חזקה וכואבת, שהמטפלים האנליטים סובלים מחוסר חמור בהרגלי עבודה שנרכשים כנראה בשיטה הקונבנציונאלית. מרוב חדשנות הם שוכחים שהאדם לפעמים רוצה קצת אהבה ישנה, מרוב מספרים ונוסחאות הם שוכחים שהאדם איננו מכונה ממוחשבת, ומרוב נפיחות חזה, מלאות עצמית, והתפזרות על מליון שיטות טיפול פסיכו-אלטרנטיביות הם שוכחים להקשיב. אני לא בטוח שכולם כאלה, אבל חברים, כבדום וחשדו בהם. המלצה שלי.

 

[עפרונית מהודרת]

בקיצור

פגשת בחיים שלך שני פסיכואנליטיקאים, שהיו חברים אחד של השני ופסקו נגדך. מאז אתה מגדירה את כל הפסיכואנליזה כטמטום. מרשים!

 

[עפרונית מהודרת]

(מגדיר)

 

[pomelit]

א. זה יותר ממה שהם טרחו לעשות ../images/Emo13.gif

ב. הפסיכואנליזה כשיטת טיפול היא בעייתית, ובטח כשיטת אבחון. אני שמחה שלא הלכתי לכיוון הזה. ג. אני לא מכירה את הכותב בכלל (אם במקרה מישהו חושב אחרת)

 

[שרונסקי]

הכעס שלך מכוון לאנשים, לא לתחום

תמיד נכון לבדוק ולהרגיש, וגם אני נתקלתי בהרבה פסיכולוגים גרועים, כמו בשאר בעלי מקצוע, נכון שבטיפול זה לפעמים בעייתי יותר. אבל אתה עושה בלבול גדול וחוטא דווקא לתחום, לא לאנשים. פסיכואנליזה היא הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו 'חדשני', ומי שלומד זאת לומד אחרי תואר טיפולי בפסיכולוגיה, וגם בעבודה סוציאלית, תתפלא, אפשר ללמוד הכשרה קלינית, והלימודים הם מאד מתישים ובעלי הרגלי עבודה ברורים. האם הם מיושנים, פחות מתאימים? כל אחד ותפיסתו, אבל בוודאי אי אפשר להאשים 'אנליטים' בחוסר ארגון או חוסר ידע, ובטח לא בחדשנות. יתכן ואתה מבלבל עם 'פסיכותרפיה' שזה באמת הגדרה פתוחה שכל אחד, כמעט, יכול לקרוא לעצמו בשם זה, גם יועץ שעשה קורס קצר. לימודי הפסיכותרפיה לא מחייבים ידע טיפולי של פסיכולוגיה דווקא ואכן התחום הזה פרוץ. לכן, בחשדנות לגבי פסיכותרפיה, לבדוק מה התחום המקצועי ממנו באים. ובעניין הנפיחות של הפסיכולוגים, אכן, הרבה פעמים הם נפוחים, ולא תמיד בצדק. ואולי בגלל זה התפתחו כל כך הרבה תחומים 'מסביב' בעיני, אסי דיין מוסיף כבוד לתחום. מקווה שהפסיכולוגים לומדים איך להתייחס ממנו

 

[עפרונית מהודרת]

../images/Emo45.gif

ושוב

 

[Idan_V70]

המעורבות בטיפול

בקשר למעורבות שלו, הוא אכן מתערב בטיפול. לעיתים הוא עושה זאת משיקולים מקצועיים ולעיתים הוא עושה זאת כי פשוט בזמן האחרון אין לו סבלנות למטופלים שלו. הוא מקצר תהליכים ומגיב באופן טיפה לא אחראי לטעמי.