כשרון ואימונים
מה זה בעצם כשרון לציור? יכולת לתרגם את מה שרואה העין לדו-מימד? שליטה מצוינת ביד? דמיון ויצירתיות? סבלנות, יכולת עבודה מפורטת ושיניים חזקות מספיק כדי שלא יישחקו מהזעם של מחיקת הנסיון העשרים ושמונה לצייר את הזרוע של ספיידרמן? בואו נתחיל. היכולת לתרגם את מה שרואה העין לדו-מימד זה ללא ספק אחד הדברים הקשים ביותר להבנה ולשליטה בציור. כשאנחנו מסתכלים על העולם, הוא נראה טבעי לגמרי בתלת-מימדיותו, ואנחנו לא טורחים לחקור את האובייקטים והחללים שלו עד שצריך לשבת ולצייר מה שרואים. אז הכל פתאום נהיה מאוד מסובך ומרוכב ועשוי מצורות לא ברורות שלא ניתנות לתרגום על ניר בשום מצב. הרעיון, כפי שהגדירו אותו אנשים גדולים כמו סטאן לי ופול סזאן (תבחרו בעצמכם את דרגת הגדולה), הוא לתרגל את העין לראות הכל כצורות הבסיסיות ביותר: כדור, קוביה וגליל. ברגע שיודעים לפרק את מה שרואה העין לצורות הבסיסיות האלה ומצליחים להעביר אותן לנייר, הדרך משם לציור מוצלח קצרה ביותר. זה ודאי לא משהו שנולדים איתו, אם כי סביר מאוד להניח שיש אנשים שהיכולת הזו אצלם חזקה יותר או פחות מאחרים. כשרון או נס, בכל מקרה, זה לא. שליטה מצוינת ביד. אני משוכנעת שכולכם יודעים ששרירים של תינוק חלשים ביותר, וככל שהוא מתבגר הוא מחזק אותם ויכול לשלוט טוב יותר באיברי-גופו. אני בטוחה גם שכולכם יודעים שפרימה-בלרינה יכולה לקשת את הגב ולמתוח את הרגליים הרבה יותר טוב מרקדנית מתחילה. הנקודה היא ששליטה באיבר מסוים היא לחלוטין תוצאה של תרגול, וככל שתתאמנו בפעולה עדינה כלשהי, תוכלו לבצע אותה ביתר דיוק. נסו לצייר כמה דקות ביד החלשה שלכם; בהתחלה אני מניחה שלא תבינו איך בכלל מחזיקים את העפרון, אח"כ הקווים יגלשו לכם לכל מיני כיוונים, ואחרי כמה זמן אולי אפילו יצא לכם משהו ניתן לזיהוי. שוב, אם כך, לא כשרון מולד ולא בטיח. דמיון ויצירתיות הם שניים מהדברים החשובים ביותר מבחינתי לא רק בציור, אלא גם בחיים בכלל. אפשר אולי להפיק ציורי נוף מופלאים בלי כל ניצוץ של דמיון, אבל אני חושבת שבשביל קומיקס זה הכרחי. אז כן, דמיון ויצירתיות הם תכונות מולדות בדרך כלל, וקשה לפתח אותן אצל מישהו שחסר אותן לגמרי, אבל מצד שני - אם אין לך שביב דמיון ושמץ יצירתיות, אני מניחה שהעובדה שאתה לא מצייר לא תטריד אותך כל כך. הגענו למרכיב האחרון - סבלנות והרבה עבודה. נכון, סבלנות זה משהו שיש אנשים שיש להם ויש שלא, אבל בינינו, אם אכפת לך מספיק ממשהו, אתה תקדיש לו את הזמן הדרוש. אף אחד לא מתעורר בוקר אחד בכיתה א´ ומחליט שעוד יומיים שלושה הוא ימכור את היצירה הראשונה שלו ב1.5 מיליון דולר; צריך לעבוד על זה, לעבוד קשה ולעבוד הרבה. יש אנשים שלוקח להם יותר זמן, יש אנשים שפחות, אבל אף אחד לא נהיה אלכס רוס תוך לילה. עד כיתה ז´ לא הצלחתי לחבר שני קווים ביחד טוב יותר מכל תלמיד אחר, אבל יום אחד נחו עיני על How to Draw Comics - the Marvel Way, שאפשר לומר שינה את חיי. מאז התאמנתי בלי הפסקה על ציור הדמויות האלה שכל כך הערצתי כשראיתי אותן מתעופפות מצד לצד בטלויזיה, וגם אחרי שש שנים יש לי עוד כל כך הרבה לאן להתפתח ומה ללמוד. בקיצור, אני נוטה להאמין ש"כשרון ציור" זה לא משהו שנולדים איתו. אתה אולי נולד עם התכונות המתאימות לפתח כשרון שכזה, אבל אני חושבת שגם הן ניתנות לפיתוח ותרגול. מעבר לכל מה שהזכרתי עד עכשיו, אחד הדברים החשובים ביותר בדרך ל"כשרון הציור" המיוחל הוא - ותסלחו לי על הקלישאה - אמונה בעצמך. אם אתה לא רואה את עצמך מצייר כמו שצריך, למה להתאמץ?
