היפרלקסיה - טוב שיש סיבה לחייך...
בשבוע שעבר, המטפלת של הבן שלי בסנוזלנד עבדה איתו קצת על התמונות שהיו שם (PECS, הוא ממש לא צריך את זה, אבל התמונות היו שם וסיקרנו אותו). הוא קרא לה את כולן, והיא חשבה שהוא פשוט מזהה את התמונות (למרות שנראה לה מוזר שהוא זיהה אפילו את השמיכה - שממש לא היתה דומה). בכל מקרה - כשהוא הגיע לבובת השלג היא נשברה וקראה לי לשאול אותי אם יכול להיות שהוא קורא, ואמרתי שכן
זה לא גליק גדול, ברור שהייתי מעדיפה שהוא ידע לשחק עם חברים, אבל זה פותח עולם שלם של משחקי מחשב (כל אלו שהם הכנה לכיתה א', כי משחקי הרפתקאות - שמעניינים את שאר הילדים, ממש לא מעניינים אותו) ולפני שנה זה מאד עזר לנו ללמד אותו לדבר (היינו עושים תרגילי קריאת הברות, זה לקח כמה חודשים אבל בסוף "הגיעו" כמעט כל האותיות, והקריאה מאד עזרה).