ארוך מאוד אבל כל כך חשוב ששווה
חבר`ה ה שהבחור ההוא (זה עם השנינות) מתכוון לומר הוא שכותבים ``לעכל`` ולא ``לעקל``. לא משנה. אוקיי, זאת תהיה הודעה ארוכה אבל היא ההודעה הכי חשובה שאי פעם נכתבה פה על ידינו וכדאי לקרוא ולהבין את כולה עד הסוף!!: סוף סוף!!!!! סוף סוף עשה AVIPE לכולכם טובה, והסיט את השאלות ממבוך ה``מתי זה גיוס בשלישי למרץ?``, ``לאן זה גיבוש צנחנים?``, ``כמה מתח עושים בפלמ``ח?`` ``האם מאג יורד את השש דקות בריצת אלפיים?`` לא שהשאלות ההן לא היו בסדר, הן היו אחלהואני מבין למה הן סיקרנו אתכם, אבל הן לא היו חשובות כמו השאלה: האם אתם קולטים מה הולך לעבור עליכם עוד כמה חודשים??? כל החיים שלכם ישתנו. הקלישאה ``עולם חדש`` תופסת אותכם ומנערת לכם ת`צורה. אם יש דבר שצריך להיזהר ממנו זה לא ``לא לעשות מספיק שכיבות שמיכה`` אל להיכנס להלם בקו``ם ולהפוך על היום הראשון לבובת ההדגמות והענישה של המפקדים. אתם תוך כמה שעות הופכים מילדים, שעד עכשיו יכלו לעשות מה שבא להם (ואתם לא מודעים בכלל לכמה חופש יש לכם עכשיו), לטירונים- הדרג הנמוך והזוטר ביותר בצבא, שכל איזה סמל שגדול ממכם בשנה וחצי מטרטר אותו לכאן ולכאן. פתאום, כל סדר היום שלכם נע בקבועי זמן של 30 שניות, ועל כל טעות הכי קטנה נענשים. פתאום אין לכם מילה, אף אחד לא שואל אתכם, ואתם לא אמורים לשאול יותר מידי שאלות. אומרים לרוץ? רוץ, חכה שיגידו לך להפסיק. כאן מתחלקים לשלוש סוגי תגובות אפשריות: הקשוח: זה שקולט שכאן הוא פתאום טירון, ואומר ``על הז*ן שלי!``, הוא מחליט שהוא הכי חזק והכי קשוח, והוא עכשיו הולך ראש בראש עם המפקד. מדבר, לא עומד בזמנים, עושה צחוקים, מתחצף למקד וכו`. זה הטיפוס שהכי סובל בטירונות. יש למצבו שני פתרונות אפשריים: או שהוא (וככה רובם) ילמד בדרך הקשה שהראש של המפקד תמיד יותר קשה, או שהוא יישב בכלא הצבאי באופן חוזר ונשנה, וככה יעביר את השירות. השוקיסט: זה אחד שכל העניין הצבאי נפל עליו בבת אחת. מזהים אותם לפי הדיבור האיטי והמבולבל, העיניים הבוהות והפה הפעור (מכאן הביטוי ``פעור``). הוא לא קולט בכלל איפה הוא נמצא. הוא משתדל להיות בסדר, אבל לא מבין מה זה אומר: לכן הוא לא מגיע למקומות בזמן, לא תופס דברים פשוטים וכו`. מפקדים מתמודדים עם טיפוס כזה לרוב בסלחנות, או שמנסים להעיר אותו בדרך הקשה של ``ניעור`` משמעותי. הנצנץ: הבחור שחושב שהוא כבר היה בגדנ``ע, וגם סיים כבר גיבוש טייס/צנחנים/שייטת/מטכ``ל/לח``י, והוא מבחינתו כבר סיים צבא מזמן, הוא כבר מכיר פה הכל, ונותר לו רק להוכיח את זה לכולם. זה הטיפוס שמצד אחד מתחנף למפקד, ומצד שני מעצבן אותו מאוד, הוא אחד שמדבר תמיד במסדרים, פונה אל המפקד כשלא צריך. צועק וצורח כל הזמן על חברים שלו בהתלהבות מגושמת של נצנץ מצוי (טיפוס כזה משחק אותה ``ראש גדול``, ומבוא טלוויזיה לאוהל בב``טר, טלוויזיה שאחרי יום כבר נמצאת בחדר מפקדים), ובקיצור בא בגישה של ``אני באתי ללמד, לא ללמוד``. מפקדים מאוד אוהבים טיפוס כזה, כי הוא ממש מתנדב לשמש כבובת ההדגמות והטיזוזים. חבר`ה: גדנ``ע זה לא צבא, זה קישקוש כייפי. כנ``ל גיבושים. אתם צבא עוד לא ראיתם. (אני לא מתנשא, אני מנסה להכין אותכם). הסולידי המצטיין/האפור: זה הטיפוסים שהכי רצוי להיות. הם שקטים, קשובים, שתקנים ותופסים מהר. הסולידי קלט לאן הוא הגיע, וברור לו שהוא כאן כדי ללמוד תוך 4-5 חודש מיליארד דברים חדשים. הדרך הכי טובה ללמוד הכל זה להיות בשקט ו``לבלוע`` מידע, בלי לדבר בדרך. הטיפוס הזה מתחלק לשניים: האפור: שעושה הכל בדרגת ה``בסדר``, ככה שלמפקד אין על מה להתעצבן עליו. הוא עושה הכל בראש קטן אבל ``עומד בתקן``. הסוג השני הוא המצטיין: זה עושה הכל בשקט וחלק, אבל גם משתדל לעשות את זה כמה שיותר טוב: אם אמרו לבנות אוהלים והוא סיים, הוא ייגש לעזור לבנות את האוהל שלידו. אם שלחו אותו להביא למשל 18 מערכות סכו``ם מהמטבח, והוא יודע שיש טעות וצריך כלים ל 19 איש, הוא יביא בכיס גם עוד מערכת אחת ליתר ביטחון. זה טיפוס שמפקדים אוהבים, והטירונות ובכלל כל השירות יכולים להיות מאוד חיוביים בשבילם.
