מישהו כאן קרא את "חומר טוב" החדש?

[R750-Girl]

מישהו כאן קרא את "חומר טוב" החדש?

רק אתמול רכשתי אותו...והתחלתי לקרוא. אומר מראש כי אני די משוחדת בדעתי על יהונתן ומאוד מאוד אוהבת את סגנון הכתיבה שלו.. הייתי מעוניינת לשמוע מה חושבים אנשים שקראו את הספר הזה...

 

[lady_anne]

היו על זה ביקורות אין-ספור

בכל עיתוני השבת והמקומונים בסופ"ש האחרון. גם אני אוהבת ומעריכה את כתיבתו של יהונתן גפן, אבל במבט-על זו נראית לי ספרות צהובה לחלוטין. עדיין לא קראתי את הספר ולכן ההתרשמות הינה חלקית בלבד, ואשמח אם מישהו יעמיד אותי על טעותי.

 

[R750-Girl]

יש שם הרבה צהוב

אבל זו לא הייתה המטרה שלו לדעתי. הדרך שלו לסגור חשבונות עם עצמו, הדחקות, וקשיים שהערימו עליו. קראתי את הביקורות של העיתונים - רציתי לשמוע חוו"ד של אנשים.

 

[ציפי ג]

אם הוא שופט את עצמו

מאית ממה שהוא שפט את הוריו בספר אשה יקרה, אז כנראה שהספר לפחות יחסוך לילדיו את ההתפשטות העצמית בגיל חמישים.

 

[R750-Girl]

שופט את עצמו

ושאר הסובבים אותו בשנות נעוריו.

 

[סל מיחזור]

לא כל כך מסכימה עם ה"שפט את הוריו"

הוא שפט את אביו שם, אבל את אימו הוא הציג, הגדיר כתוצר של רוח התקופה ושייכות משפחתית יותר מאשר שפט, משהו כמו "היא לא יכלה להיות אחרת" הצטייר לי מהספר.הדבר היחיד שאיכשהו כן האשים אותה בו, היה חולשתה, אבל חולשה להתנגד לנסיבות. ספר מעולה, לדעתי, ורוח התקופה המצטיירת משם מוכרת גם מספריו של חיים חיימוף. איך סמלים ומטרה קולקטיבית מחקו את חשיבות האדם ורצונותיו.

 

[ציפי ג]

לא מסכימה איתך

הספר היה מלא נוקבנות אישית כלפי אימו וכלפי החברה הסובבת אותה. למה היא היתה חולה, למה הסבתא היתה חולה, למה הסבא הלך לכנסת, למה הדוד היה מלא חשיבות עצמית, ולמה לא טיפלו בו, בסופר הרך, כפי שהוא לא טיפל בילדיו. האמת, אני לא אוהבת חיים ברטרוספקיטבה. איך אפשר לדון אשה החולה ללא ספק בדכאון על דכאונה? איך אפשר לדון בעל של אשה שמדוכאת, על כך שהוא מוצא לעצמו מקום לברוח אליו? איך אפשר לדון אנשים שבאו לכאן כדי להקים מדינה, שאתה (יהונתן גפן) עד היום נהנה ממנה, על כך שהם ממשו את חלומם? מי שרוצה להתחשבן עם הוריו יכול לעשות זאת בין ארבע כתליו, ואפילו לכתוב ספר על כך, ולשמור עליו יפה יפה. מה הואיל לציבור הספר הזה? שאנחנו רבצנו בתוך משפחת דיין ההרואית וראינו אותה בעליבותה? שאולי הצלחנו למצוא תירוץ או שניים לאי היציבות של הסופר? הספר היה רחצה בפרהסיה, ואני לא נונדיסטית.

 

[סל מיחזור]

קולקטיב מול פרט...

וחלום מול מציאות... האידאות יפות רק מהצד. ועם כל הכבוד לבוני המדינה, אם במקביל הם הרסו את הדור הבא, זה שאמור להמשיך כאן משהו- מה זה שווה? הזדהתי עם הספר, כי סבתי חיה למען ההרעיונות הקולקטיבים (אומנם לא ציונות, אלא המפלגה הקומוניסטית ברוסיה, אך העיקרון הוא אותו העיקרנון), ואימי גדלה בצל העם. אני לא אתחיל להרחיב כאן איך ועל כמה דורות זה השפיע (תאמיני לי שזה כן, ועודיו), אבל זה קלוקל, כדי לקבל מאסה טובה צריכים אינגרידיאנדים טובים, אחרת זה רק פארס. מצטערת, אך לדעתי הספר שלו דווקא כלל לא אישי (ואני אסתור את עצמי, כי הוא גם אישי מאוד), אלא סיפור על דור שלם, ודור שלם שגדל על הדור ההוא. וניסיון לנתח את השגיאות של ה"גיבורים" ההם אולי יהווה תשובה להבאים.אבל שוב פעם, זאת רק דעתי. ואולי אני טועה...

 

[בטי בם]

גם אני אהבתי את הספר "אישה יקרה"

בשל ההעמדה של הפרט מול הכלל והראייה הנוקבת של החברה בה גדל וההבנה של מה חברה כזו עושה לפרט ואיך הנסיבות משפיעות על האדם המסויים להיות מי שהוא. בדרך כלל אני לא אוהבת ספרים רכילותיים וקצת חששתי לקרוא את אישה יקרה בשל ההיבט הזה, אבל אני מודה שבסופו של דבר אני אוהבת אותו למרות הקישקעס של משפחת דיין ולא בגללם. תכל´ס אני לא חושבת שהקישקעס שלהם יותר מעניינים משלי אבל הספר עזר לי לראות גם את עצמי וגם את הוריי וסביי וסבותיי הקיבוצניקים יותר לעומק ובראי התקופה.

 

[ציפי ג]

והנה הבקורת?

או יותר נכון כתבת התחקיר? או אולי כתבת הרקע? לספר זה, ממעריב.

 

[the red bh]

האם מישהו שקרא

יכול לספר לי אם יש בספר חידוש ממה שכבר נאמר בסרט "עיניים גדולות" ?

 

[ציפי ג]

לא הצלחתי להבין

אם הספר הופיע כבר על המדפים ממש או שרק מפמפמים אותו לאוזן שלנו, שנרוץ לקנות אותו.