מג'נטיק היה גרוע
מעבר לזה, הם היו נוראים. גיטרות מוקצנות סטייל ג'ימי פייג' באקוז שם צריך לנגן עם טאץ', מה שהסולן/גיטריסט/מוקיון לא שמע עליו כנראה. לתת לבחורה לשיר פינק פלויד (או כמעט כל להקה עם סולן זכר אחרת) זאת טעות גדולה, והיא גם לא הייתה משהו. הגיטריסטים פספסו, למרות שבהתחלה הייתי עוד אופטימי לגבי הגיטריסט השני, שהיה אחראי על הסליידים באקוז. אנימלז היה סיפור עוד יותר נוראי, כשנראה כאילו המתופף שמע את הדיסק כמה פעמים באוזניות וככה שינן את תפקידיו, וצמד הסולנים הפכו את כל הקטע למין מחזמר/המחזה/השפלה. לא היה נעים, לא היה כיף, לא קניתי את הדיסק שלהם למרות שהם צעקו ממש חזק לאנשים לקנות. אם כבר אני בדיסקים, האוזן השלישית חשבו לעשות קופה בערב ולנצל את ההזדמנות ולמכור את הדיסקים של פלויד, מבחר דיסקוגרפי מרשים. המחירים אותם מחירים ואני מקווה שאף אחד לא קנה והם קיבלו זין בעין. דיי לשלם הון על דיסקים. שליחי הבלוז לא הצליחו להתחיל את הקטע השני בSOYCD, יעני הקטע שבו התופים נכנסים בדרמטיות וכו', בגלל רעשים מרגיזים מהבס שהאפילו על כל הסאונד. כשהעסק דפק סופסוף שוב ראינו צמד גיטריסטים, הפעם הרבה יותר מנוסה והרבה יותר מוכשר, אבל שוב, הם היו בטוחים שדיויד גילמור זה ג'ימי הנדריקס והפכו כל סולו לשעה של -תראו איזה יופי אני מנגן-, כולל הסולו הארוך מאוד של comfortably numb שבשיאו לוקח מר סיגלסקי את הגיטרה אל הקהל ומנגן ממנו, כשעלמת חמדות יושבת שפופה ומשגיחה שהפי אל לא נתקע בכלום, וכשהוא חוזר לבמה וחש שמיצה את כל הפוטנציאל המוסיקלי שלו על הסולו הנ"ל, בוחר לשחק עם הגיטרה כשהוא משכיב אותה עם המיתרים לקצה הבמה, מה שיוצר אפקטים של סלייד ממש אה-לה ריצ'י בלקמור. נכון, שמות הגיטריסטים מתחרזים, אבל עדיין זה לא ממש היה צריך להעשות, למרות שאני בחיים לא אגיד לא לכמה קטעי גיטרה משובחות, אולי כאמור, חוץ מבשירים של פלויד. הלהקה עצמה נשמעה מצוין, ניגנה מצוין והקלידן הדהים אותי בקול שלו (הוא אשכרה עשה את הgreat gig in the sky), וניגן מצוין. החבר'ה ויתרו על welcome to the machine, כנראה גדול על יכולותיו הווקאלות המפוקפקות של דני שושן לגבי האם הוא צריך לשיר פינק פלויד בקולו המחוספס והרוקר-דינוזאור. האלבום היחיד שהובטח בפלאייר ונוגן בשלמותו זה DSOTM כשהקטעים התיאטרלים יותר וה"רוקיסטים" פחות הושארו מאחור, ולדעתי זה דוקא אחלה, כי אז הקהל היה מתייבש. עוד עצבנו היו אותם מורעלי-פלויד שיודעים כל פיפס מרעשי הרקע בחומה, ורצו שכולנו נדע שהם יודעים את זה, וצעקו זאת בקול צורמני ומעצבן, שגרם לי לרצות שכל מיני דברים רעים יקראו להם. השואו היה כמו שצריך, ואני לא ראיתי שום להקה מגיעה לרמה של שליחי הבלוז בקטע של קאברים לפינק פלויד, וזה מראה עד כמה קשה להתחקות אחרי הלהקה הזאת-כשגם הטוב ביותר הוא לא טוב מספיק. בסיכומו של עניין, מאוד מאוד נהניתי לראות את ההופעה, לשמוע את השירים, לשיר עם הסולן (דבר שהיה מאתגר כשהוא התעקש לשנות את קצב השירה בצורה רנדומלית ואף לפספס קצת במלים, למרות שחוברת מלים מונחת לפניו במלוא הדרה). היה אחלה ערב.