אני יכול להעיד רק לגבי עצמי שדווקא
בזאת מצאתי מה שחסר בהרבה אחרות - נשמה. אני חולה על חוק וסדר ולא מפספס את CSI, אבל שתיהן סטריליות מבחינה רגשית. בחוק וסדר הדמויות הן שחקניות משנה לעומת הכוכבת הראשית - השיטה (בגלל זה "מדור מיוחד" היא כל כך גרועה בעיניי, בגלל שהיא סוטה מהשיטה והפכה את הסדרה למין קולומבו) וג'רי ברוקהיימר היטיב לתאר את CSI - הוא טען שכוכבת הראשית של הסדרה היא הטכנולוגיה וכל האחרים ברי תחליף (כפי שהוא אכן הוכיח במקרה של פיטוריהם של ג'ורג'ה פוקס וג'ורג אידס). "פשע מן העבר", בעיני, מטיבה לתאר את החוויה האמוציונלית, היא לחלוטין גם לא מתביישת להביע את הרגשות שלה ולא מנסה להחביא אותם מאחורי טכנולוגיות והתחכמויות וזה מה שגורם לה להיות שונה מכל הסדרות הנוסחתיות האחרות. עוד יתרון אדיר הוא השחזור המדוייק והמושקע לתקופות. כשאני רואה פרקים שעוסקים בשנות ה-80 אני תמיד נשאב פנימה לתוכם כי הם כל כך מדוייקים, יש לי חברים מבוגרים יותר בעבודה שמתפעלים מהשיחזור של שנות ה-60 וה-70 (כולל מישהי שאפילו חיה בפילדלפיה באותה תקופה). יש משהו ביכולת הזאת שלהם לשחק על מעברי הזמן בין התקופות, לספר סיפור תוך כדי ולגעת בצופה בצורה רגשית שהופכים אותה לשונה מכל השאר.