מושגי יסוד:
קצת סדר בבאלגן, ואולי זה יעזור לכל מיני אנשים שקמים בבוקר ומרגישים שדפקו אותם, רימו אותם ושיקרו להם במצח נחושה. בתחום התקשורת הדיגיטלית, (ושלא כמו בתקשורת אנלוגית - כמו רדיו), "רוחב הפס" או בשפה מקצועית יותר - קיבולת ערוץ (כמה מידה ערוץ התקשורת שלנו מסוגל להעביר ביחידת זמן) נמדד בביטים לשניה, שוב - ביטים. (דרך אגב, מספר הביטים לשניה תלוי גם המספר הסימבולים הקיימים בשפה- כלומר, אנחנו רגילים לחשוב במונחים של 0 ו-1: כלומר שני "אותיות" בשפה אבל לא נכנס לזה עכשיו). byte: ביית הוא אוסף של 8 ביטים, קילו ביית - 1024 בתים. (ולא 1000 כמו שהרבה חושבים). מאיפה הגיעו המושגים האלה? גודל הרגיסטר (אוגר) הבסיסי ביותר במחשב הוא 8 ביט, ואז במקום להגיד 8 ביט התחילו להשתמש במושג ביית. המספרים גדלו, וכך נכנסו לתמונה KB, MB וכו´. כאשר בזק, או הכבלים או כל ספק ערוץ תקשורת אחר, מדבר על "רוחב הפס" שהוא נותן, הכוונה היא לקיבולת הערוץ שלו, וכאן, כאמור, מדברים בביטים. דרך אגב: חלק מקיבולת הערוץ "מתבזבז" על ביטי בקרה אשר נועדו להבטיח שלא יהיו שגיאות בהעברת המידע. לדוגמא: נניח שיש לי ערוץ תקשורת המסוגל להעביר 7 ביטים בשנייה. האם זה אומר שאני יכול להעביר עליו 7 ביטי מידע בשנייה? בפירוש לא! למה? כי גם לערוץ הזה (כמו כל ערוץ תקשורת אחר) יש הסתברות שגיאה כלשהיא, שביט מסויים יהופך את עורו (מ-0 ל-1 ולהיפך) ואז המידע שאני אקבל יהיה שגוי. לכן אפשר לשדר רק 6 ביטי מידע וביט בקרה אחד (נניח זוגיות). הצד המקבל יכול לדעת האם היתה שגיאה - אבל לא יכול לדעת איפה היא היתה. בנוסף, אם היו 2 שגיאות - הצד המקבל לא ירגיש בהן. (הנחת היסוד היא שהסיכוי שיהיו 2 שגיאות בחבילה אחת של 7 ביט היא נמוכה מאוד). אפשרות אחרת: לשדר רק 4 ביטי מידע, ולהוסיף 3 ביטי בקרה. במקרה כזה, הצד המקבל יכול לזהות מקרה של 2 שגיאות, ואם היתה רק שגיאה אחת הוא יכול גם לתקן. מה כל זה אומר לנו? שלמרות שקיבלתי מבזק ערוץ תקשורת של 7 ביט לשנייה, אני מצליח להעביר רק 4 ביט לשנייה. אני מקווה, שברור לכולם שאין כאן רמאות...
