*בעבודה=לא לומדת לפסיכומטרי=יש לה זמן לחפור*
הרעיון באמת חכם, אבל הוא עשוי כל כך גרוע!
(יש פה ספויילרים לאשתו של הנוסע בזמן, אם זה מפריע למישהו
)
קודם כל, זה מתחיל בכך שכבר בתחילת הספר מצהירים לנו "אי אפשר לשנות את העבר". בסדר, אני מבינה שהנרי ניסה פעם פעמיים לחזור למוות של אמא שלו ולא הלך. אבל אולי אי אפשר להקים מישהו לתחיה, אבל דברים אחרים אפשר לשנות? למה אתה לא מנסה? למה אתה לא מאתגר את עצמך, ואותנו?
זה ממשיך בכך שכבר בגיל ממש, ממש צעיר התפיסה של קלייר להנרי מעוותת. היא מכירה אותו מגיל 6 כגבר בן 30+, מבוגר, מישהו שהיא אמורה להסתכל עליו בתור "חבר של ההורים", אבל כבר בגיל 10 היא מעלה בסיאנס את זה שהוא בעלה או בוכה לו שהיא מקווה להיות אשתו? מוזררר וגרנדופילי להחריד!
והנורא מכל הוא שקלייר פשוט מקבלת את הגורל שהנרי גוזר עליה ולא מנסה לשנות אותו. היא יושבת ומחכה לו פאקינג שנתיים. מי ישב ויחכה למישהו שתמיד נעלם ואף פעם לא חוזר במשך שנתיים? למה היא לא הולכת לעשות משהו עם עצמה ויוצאת עם גברים ועושה מה בראש שלה? אם הוא נועד לחזור הוא יחזור. אם לא אז לא. דווקא אם קלייר הייתה אומרת לעצמה "למה נראה לו שאני אחכה לו?" ועושה דברים שונים לגמרי ומתכננת לעצמה עתיד אחר לגמרי מהעתיד שנגזר עליה ואז בכל זאתתתת הם היו נפגשים זה יכל להיות אדיר.
ואז מהנקודה שהם נפגשים אין לספר לאן ללכת. הוא רק הולך סחור סחור לרעיון של "היי קלייר חזרתי אחורה בזמן וראיתי אותך בגיל 15 ואנסתי לך את הפרצוף בנשיקות!!11" "חחח זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי כמה נורא חח בוא נעשה סקס חחח" וגאדד כמה שהסקס בספר הזה מיותר ולא מוסיף כלום לעלילה ._.
החלק היחיד שעניין אותי היה החלק של אלבה, כי זה סוף סוף היה משהו שקלייר התעקשה עליו ורצתה אותו בניגוד למרות של הנרי.
ואז הנרי מת בסוף ואת כזה "מה."
בפעם הראשונה שקראתי את הספר הייתי "meh." בפעם השניה זה היה כזה "אלוהים, אני לא מאמינה שהצלחתי לקרוא את הספר הזה."