מישהו עדיין פה?

[nofi1456]

מישהו עדיין פה?

ואם כן, מישהו עדיין פה כנותן שירות ולא כצורך שירות?

אחרי כמה שנים של עבודה במקומות שבהם נותנים שירות לאנשים (and still counting) ולאחר התנסות בעבודה משרדית שגרתית, החלטתי שעבודה עם לקוחות זה הכי בשבילי.
אני מנסה להתקבל לרפואה, נראה אם אצליח.
אני מאוד אוהבת את האדרנלין, האנרגיה, הדינמיקה שיש בעבודה עם אנשים שהם לקוחות, אני אוהבת את ההרגשה שאני מצליחה להשתלט על לקוחות מעצבנים ולהרגיע אותם, אני אוהבת את ה"תודה" כשהלקוחות עוזבים את המקום ומוכנה לקבל באהבה את ה"נתלונן עלייך" כי אני מאמינה ובטוחה בדרך שלי.

סתם רציתי לשתף, וכמובן שאמשיך להיכנס לפה לפעמים כדי לראות אם מישהו כתב משהו מעניין

 

[אשה מרציפן]

היי

נחמד ששיתפת, ונחמד לשמוע על ההתפתחויות בחייך - אם כי מעניין שאת מגדירה רפואה כעבודה עם לקוחות, זה משהו שהיו לנו ויכוחים לגביו לא אחת.
&nbsp
בכל מקרה שיהיה בהצלחה, ומקווה שעוד אנשים יכתבו פה ושם

 

[nofi1456]

מעניין, על מה היו הויכוחים?

ניסיתי לפתח דיון כזה עם עצמי כדי לשער במה מדובר.
אני יכולה לחשוב על זה שברפואה צריך הרבה יותר רגישות, דייקנות והכלה מאשר במלצרות ודומיה.
אבל מצד שני, התנהגות הלקוחות היא זהה לזו של מקבל שירות בכל מקום.
עבדתי גם במסעדה, גם בתחנת דלק, גם בבנק וגם במרפאה, ואני רואה דפוסי התנהגות זהים של בקשת שירות, תחרות בין חברות, סיפוק צרכים בסיסיים של הלקוח (אולי חוץ ממסעדה כי זה מותרות), חוסר שביעות רצון (בצדק או שלא בצדק).
גם התנהגות העובדים (רופאים ואנשים רפואה אחרים שאינם רופאים) דומה מבחינת מתן השירות. בדרך כלל ממה שיצא לי לחוות כעובדת וכלקוחה עובדים בשיטת סרט נע (תור, מעבר מתחנת לתחנה), משתדלים לאזן בין סיפוק הלקוח לבין טובת החברה שצריכה להרוויח כסף, וזה מצטרף לדפוסים דומים בכל מקום עבודה - שחיקה לאחר יום עבודה עמוס וארוך או לאחר תקופה ארוכה באותו מקום, אי הסכמות בין ההנהלה לצוות העובדים וכו'.
אשמח לשמוע מה היו הטענות באות ויכוחים

ותודה על איחולי ההצלחה!

 

[אשה מרציפן]

הויכוחים זה האם רופאים נחשבים לנותני שירות

ברור שאין מה להשוות בין רופא למלצר, הויכוח היו נגד ההגדרה עצמה, כי לפי הגישה הזאת גם שוטר הוא נותן שירות, וגם מורה היא נותנת שירות, ועם כל הכבוד - אצל רופאים ולא רק אצלם הגישה שונה.
קופות החולים מגדירות את האנשים כ"מבוטחים" ורופא לרוב מגדיר את מי שמגיע אליו כ"מטופל" - ועם ובלי קשר להגדרות, קשה לי להסכים עם מה שכתבת על איזון בין סיפוק הלקוח לבין טובת החברה שצריכה להרוויח כסף. רופאים בדרך כלל בוחרים במקצוע מתוך תחושת שליחות, וגם אם חלקם מגיעים מאוחר יותר לפרקטיקה פרטית ולתחומים שאינם מצילי חיים, זה עדיין שונה. מאוד.

 

[nofi1456]

מרשה לעצמי להשוות בכל זאת

נתקלתי בעבר בדיון האם מורים נחשבים לנותני שירות. אני עדיין בהתלבטות עם עצמי. מצד אחד ההורים משלמים לבית הספר כדי לקבל ממנו איזושהי תמורה, ומצד שני חוק חינוך חובה אז האם יש ברירה בכלל.
שוטרים - לדעתי חלקם נחשבים נותני שירות. פחות אלה שעוצרים נהגים לבדיקות ינשוף ויותר אלה שמגישים אצלם תלונה, המוקדנים של מוקד 100 וכו'.
אני לגמרי מגדירה את הלקוחות שלנו במרפאה כמטופלים, אני בכלל לא קוראת להם לקוחות, אבל הם בהחלט כאלה.
מטופל הוא לקוח שמבקש טיפול רפואי בדיוק באותה המידה שבמסעדה יש סועדים, שהם לקוחות שמבקשים אוכל.
רופאים, או לפחות רובם, באמת הולכים לרפואה מתחושת שליחות, אבל בטח שגם חשוב להם הכסף שהם מקבלים או מקום העבודה שלהם. במוסדות רפואיים לא משחררים כל כך בקלות בדיקות/הפניות/טיפולים כי זה עולה כסף, וכאן ההתנגשות בין סיפוק הלקוח לרווח של החברה. אם רופא יחליט שהוא עונה על כל בקשה של לקוח, החברה תפתח עליו עיניים וייתכן שיעדיפו להעסיק מישהו אחר במקומו (למשל - במקרה שבו רופא/אח במרפאה נותנים בקלות הפניה למיון לכל אחד שמבקש, או במקרה שבו רופא בבית חולים משאיר יותר מידי מטופלים לאישפוז). אולי מה שכתבת נכון לרופאים שמקבלים באופן פרטי, אבל רובם לקוחים סכומי עתק ואני בספק שהשליחות מעניינת אותם יותר מהכסף שהם מקבלים.
אני יודעת, זו הכללה בוטה, אבל מאז שאני עובדת במרפאה אני נחשפת לזה שרופאים הם בני אדם ולפעמים גם להם אין כוח לעבוד ובא להם ללכת הביתה והם לא רוצים שיגיעו עוד מטופלים והם מתעסקים במשכורת שלהם ובתנאי העבודה שלהם ורבים עם המנהל שלהם ויש להם הרבה עניין לצאת עם חברים ולבלות עם המשפחה. איפה תחושת השליחות פה? מתגמדת מאוד. ולדעתי זה בסדר. כי כן צריך להיות איזון בין אותה תחושת שליחות לבין טובתם האישית או טובת החברה שהם נמצאים בה.