../images/Emo62.gif פעם, די מזמן
עשיתי מעין סקר לא רשמי כזה על כעס והתרגזויות. גיליתי שבסופו של דבר אפשר לצמצם את כל הנושאים הקשורים לכעס אנושי לשתי קטגוריות (!!!) 1- כעס כתגובה לפגיעה בכבוד 2- כעס כתגובה לאיזה שהוא אי צדק, כאשר האמונה היא שאפשר היה לפעול אחרת. מה שהיה מעניין בסקר הוא שגם אנשים, שהיה להם איזה דימוי על עצמם של "מתרגזים בקלות" או "עצבניים" – בתחקור קצרצר היה אפשר לנקז את כל ימבה הנושאים שמרגיזים אותם לנושא אחד ששמו "פוגעים בכבודי". פגיעה בכבוד יכולה לבוא בכל מיני תלבושות: "לא שמים עלי"; "מזלזלים בי"; "מתעלמים ממני"; "לא מתחשבים בי"... הכל קשור *בי*, ובזה שמישהו out there עשה מה שעשה ולא לקח אותי, את האג'נדה שלי ואת רגשותיי בחשבון. חוסר צדק, במובן זה, יכול היה גם להיכלל ברשימה הנ"ל, אבל הפרדתי אותו כי יש אנשים בעולם שהכעס שלהם מופעל גם על ידי חוסר צדק חברתי/קוסמי/אוניברסאלי – ולא רק דברים הקשורים אליהם אישית, אבל עקרונית הוא דומה במובן זה שמי שחווה חוסר צדק שהוא לא רק בין אדם לחברו, אלא משהו יותר גלובאלי, גם חש שלא מספיק מתחשבים בו ולא רק בכל האנושות כולה. אני חושבת שמה שמבדיל בין אנשים והיכולת שהם מפגינים בהתמודדות עם כעסים, קשור לשתי "מיומנויות" קוגניטיביות, ומיומנות אחת של אינטליגנציה רגשית: מיומנות קוגניטיבית אחת קשורה ליכולת [המחשבתית] לעבור בין התבוננות על אי הצדק או העוול שנגרם באופן אישי, להתבוננות על העוול הזה מתוך פרספקטיבה רחבה יותר – כלל אנושית או חברתית אם תרצו. מיומנות קוגניטיבית שנייה קשורה ליכולת להפריד בין המעשה שפוגע, לבין האיש שמתנהג כמו אידיוט חסר התחשבות (כמו שכתבתי למעלה בשרשור). המיומנות הקשורה לאינטליגנציה רגשית היא היכולת לא לקחת כל דבר שאומריך לכם באופן אישי. אם מישהו מתנהג כמו אידיוט ופוגע בכם – הוא אידיוט שפוגע, לא אתם! אתם בסדר. רק פגועים קצת מאיזה אידיוט. לא מתים מזה, ואפשר להמשיך הלאה.
