מישהו פעם אהב אותי ככה...

[תחת גשר]

מישהו פעם אהב אותי ככה...

(לא, זו לא עוד שיחה על פמיניזם/שוביניזם, צוות ההנהלה/ הווי ובידור - מה קורה פה?

)
זה סופש כבד... מותר לייבב פה?

על אף החסך וחוסר הניסיון המובהק שלי ושל רובנו בזוגיות חוויתם תחושת פספוס על אהבה שלא מומשה? אני לא מדברת על דייטים שטחיים שנגמרו בערב אחד ותהיתם "מה היה אם רק.." או על זה(זו) שניסה פעם להתחיל אתכם
אלא אנשים שההכרות איתם היא ארוכה יותר ועל סיטואציות שבהם באמת חוויתם גילויי אהבה והמשפט "אני אוהב אותך" חדר ישר ללב(או לראש).
והייתה לכם את האפשרות לבחור להיות נאהבים על ידם אבל וויתרתם על ההזדמנות.
האם בדיעבד עולה תחושת החמצה? אם כן איך מתגברים עליה ? כי אני מוצאת את עצמי מתעסקת במחשבות על זה לאחרונה במקום להיות שלמה עם ההחלטות שלי ולהמשיך הלאה.
וויתרתי על שניים שאהבו אותי מבלי לקבל ממני דבר (כל אחד מסיבותיו שלו)
כי אני לא יודעת לוותר לעצמי, לשחרר ולהרשות לעצמי להיות נאהבת, לא לחפש בכל גבר את אותו הטיפוס ואותם קווים שאיתם אני הולכת. החלק הנורא הוא שהלכה למעשה המודעות וההיגיון לא פועלים בבחירות החותכות שלי ואולי זה גזר דין ל-להיות לבד.

(גילוי נאות: פשפשתי להם בפייסבוק-הידיעה ששניהם ב-"in a relationship "יוצרת אצלי תחושת ריקנות מטורפת,פספוס ובעיקר תהייה "מישהו פעם יאהב אותי ככה?" )

 

[dori78]

אוהו, כמה שזה מעסיק אותי.

כתבתי פה על זה שהיה חבר שלי בגיל 19.
הפרידה היתה ביוזמתי, אז חשבתי שזה כי הוא לא מתאים לתפקיד בעלי ואב ילדי העתידי.
היום אני יודעת, שזה קרה כי שנינו היינו ילדים שלא באמת יודעים לעשות מערכת יחסים.
הייתי 14 שנים לבד, מרבית הדייטים שהיו לי במהלכן הסתיימו בתחושה של "מי זה הדפקט הזה שישב פה עכשיו בשעה האחרונה, למה זה מגיע לי, מישהו כנראה מעניש אותי, כי זרקתי את ההוא שהיה יכול להיות הכי טוב בשבילי".

אז כן, אני לגמרי מזדהה עם התחושה הזו.
אני כן יכולה להגיד לך, שבמקרה שלי אין תקווה, אני לא אוכל לחזור אליו כי הוא מת.
היה לי מאוד קשה עם זה, אבל זה מה יש.

הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות - זה לפשפש להם בפייסבוק.
אם את לא שלמה עם עצמך - את יכולה לשלוח להם מסר ברור בסגנון "אם פעם תהיה פנוי, תנסה אותי שוב."
ולא שום דבר מעבר לזה, כי זה סתם סטוקינג.

תנסי (ואני יודעת כמה שזה קשה) לתת למישהו חדש הזדמנות לאהוב אותך. בדיוק ככה.

 

[תחת גשר]

צר לי לשמוע

התקשרתי פעם לאחד מהם לאחל לו מזל טוב ודיברנו מעל שעה, הוא שיתף אותי שהוא בקשר עם מישהי וזה די רציני
וממש רציתי להצטרף לחגיגות היום הולדת שארגנו לו(אנחנו מכירים 10 שנים! עם חברים משותפים) . אבל הוא די נפנף אותי ב "אני מעדיף שלא . סיפרתי לXXX עלייך והיא די מקנאה "
כאילו אני הבנאדם הרע או גרוע מזה כאילו אני הפילגש של הגבר "הנשוי"... האמת - נעלבתי מאוד.
זו תחושה לא נעימה להיות בה. החלטתי שגם אם מדובר באנשים מדהימים. אין לי סיבה להרגיש ככה - אני לא אנסה לשמור על קשר
אין סיכוי שאני אשלח הודעה כזו "נסה אותי" (זה כמו השילוט על הבובות המדברות "try me"

)

עכשיו הם רק צרכים לעלות תמונות מחופשה מטורפת יחד, להתחתן, להביא ילדים, להשמין, להקריח
ואני עדיין אשאר צעירה ויפה...יהיה בסדר

 

[Reyn]

צרות של בנות

כן, יש לי תחושת פספוס - ידידה שהייתי מאוהב בה ונפנפה אותי. למה שתדחי מישהו שמאוהב בך ואת מעוניינת בו, ותרגישי על כך פספוס? -_-

 

[תחת גשר]

חצי נחמה?

זה לא בדיוק ככה. אם הייתי מעוניינת נראה לך שהייתי מוותרת?
אלו שורות תסכול ל-אולי היה עדיף שכן הייתי מתעניינת.
(ואם אלו צרות של בנות כנראה שכאן אפשר לומר את המשפט המעצבן "אתה לא מבין")

 

[Reyn]

קודם כתבת פספוס. תסכול זה משהו אחר.

 

[טום גיא]

קרה לי גם

נפרדתי מבחורות שאהבו אותי. לפעמים אני נזכר באחת מהן שאהבה אותי יותר ממה שאי פעם יכלתי לדמיין שמישהו יכול לאהוב מישהו אחר, ולפעמים אני גם תוהה האם עוד מישהי אי פעם תוכל לאהוב אותי באותה עוצמה כמוה.

אבל אני לא מתחרט על זה. אני יודע שטוב שנפרדנו, אולי כי לא אהבתי אותן באותה העוצמה, ואולי כי גם האהבה החזקה ביותר לא יכולה לגשר על כל הפערים.
אני יודע שאני אמצא מישהי אחרת שתאהב אותי ואני אותה. מישהי שאני כן ארגיש שאני אוכל להישאר איתה לתמיד...

בכל מקרה אל תרגישי שנגזר עלייך להיות לבד. תנסי להסתכל על הדברים באופן הבא: אם מישהו אהב אותך פעם, אז זה סימן שאת בנאדם שראוי לאהבה, ומישהו אחר גם יאהב אותך בעתיד. וכשזה יהיה המישהו הנכון והמתאים, תוכלו להיות ולאהוב ביחד...

 

[תחת גשר]

עתיד ורוד

למרות שהייתה נימה מעודדת בדברייך

אה באמת מאמין שתמצא את המישהי הזו שאיתה זה יהיה "לתמיד"? יש דבר כזה בכלל "לתמיד"? או שכל מערכות היחסים התמידיות של אנשים מסביב אלו פשוט אנשים שלא עשו לעצמם הנחות ונשארו עם מי שאוהב אותךבלי פיניקוים .

 

[טום גיא]

הכל זמני

ואף אחד לא יודע מה יוליד יום....
בכוונה לא כתבתי שאני אמצא "מישהי שאני אשאר איתה לתמיד" אלא "מישהי שאני ארגיש שאוכל להישאר איתה לתמיד".
וכן - אני באמת מאמין שאני אמצא אחת כזאת.

 

[לולקה1]

מזדהה

היום אני יודעת שההחמצות האלו נבעו מסיבה אחת: פחד.
למרות שידעתי לעטות עליו מגוון סיבות, שגם האמנתי להן (ההוא לא מספיק שקרכלשהוא)
ה"בררנות" הזאת שלי, נובעת בעיקר מהפחד. ולקח לי הרבה זמן להבין ולהודות בזה.

החמצה ופספוס יש. גם במקרה שלי הם בקשר שנראה רציני.
אבל לפחות עכשיו אני מרגישה שאני רוצה להתמודד עם האישיו עצמו (שזה אני כנראה..), ולא חיפוש אחרי חולשות אצל כל אחד שיכול להיות פוטנציאלי אצלי.
זאת הייתה התבנית שלי לצערי. ועכשיו אני מנסה להשתחרר ממנה.

 

[C l u e]

כולנו חווים תחושת פספוס בדרך זו או אחרת.

זה חלק מההוויה האנושית, אני חושבת. דברים שאנחנו מתחרטים שעשינו, וגרוע מכך, דברים שאנחנו מתחרטים שלא עשינו- אין אדם שלא מתמודד עם התחושות, המחשבות וההשלכות של זה.

באופן אישי, היה לי ידיד מאד טוב, זאת הייתה ידידות מאד עמוקה שנמשכה שנים. היינו מאד פתוחים אחד עם השני והיינו מדברים המון על מערכות היחסים שלנו עם אנשים אחרים, ברמת הפירוט הכי מפורשת שיש. הרבה פעמים הייתי חושבת עליו במובן רומנטי אבל לא עשיתי כלום, בעיקר בגלל הנטיה שלי לחרבן מערכות יחסים. אחרי הרבה שנים של קשר סיימנו לילה רווי אלכוהול במיטה שלו, וזה נמשך ככה לתקופה מסוימת. לא באמת דיברנו על זה לעומק, המצב היה טוב ופחדתי שאם נהפוך לזוג באופן רשמי זה יהרוס את הכל. מבחינת הסביבה היינו זוג לכל דבר ועניין, אבל מבחינת שנינו זה היה סקס ותו לא. אף פעם לא הפריע לי שהוא ישכב עם אחרות, וגם אני הייתי עם גברים אחרים במהלך התקופה הזאת. בשלב מסוים הוא הכיר מישהי והתאהב בה. הם ביחד עד היום. היא הרבה יותר מתאימה לו ממני, וכנראה שאם אני והוא היינו לוקחים את הקשר למקום של זוגיות זה היה נגמר מהר מאד. ועדיין, היום אנחנו לא בקשר כי קשה לי לראות אותם ביחד. במובן מסוים אני מרגישה שהיא תפסה לי את המקום שהיה שייך לי ולא לה.
אחריו החלטתי שאני שמה גבולות הרבה יותר ברורים ושהידידים שלי הם ידידים בלבד, ולא שום דבר מעבר לזה.

 

[I בתולת ים I]

ממליצה לקרוא על

סגנון היקשרות
והשלכותיו על זוגיות

לדוגמא
הנה אחד מהמאמרים שיכולים לתת לך תשובות




https://sites.google.com/site/bowlbyattachment/home/mature


ופה שאלון עצמי כדי לזהות את סגנון ההיקשרות שלו
מי שקצת מודע לעצמו ויכול להיות אובייקטיבי
יכול לזהות את עצמו לבד בלי שאלוןנים










psychology.about.com/library/quiz/bl-attachment-quiz.htm


במילים אחרות
היום גיליתי שסגנון היקשרות הוא זה שתוקע את רובינו !!! קרדיט לספר "אנשים רגישים" של דר איילין ארון.

מידע נוסף תחפשו בגוגל
כי לדעת את הבעיה -זה כבר חצי מהפתרון.

 

[I בתולת ים I]

ובנימה אישית יותר

עוד יואהבו אותך
בדיוק ככה
רק אם תרשי להם לאהוב אותך...

 

[micha59]

לי

לי בחטיבת ביניים בכיתה ז הייתה בחורה אחת מהממת שלא הייתה מפסיקה להסתכל עליי גם כשמבטינו הצטלבו לקח לה כמה שניות טובות להוריד את המבט רק כשעשינו מבחנים היא לא הייתה מסתכלת עליי עד שסיימה את המבחן כמובן היה בינינו מעט מאוד קשר או אינטרקציה , גם לא היינו באותה כיתה אבל למדנו כמה שיעורים ביחד זה היה בגיל 13 אז בכל זאת קצת התביישתי ישר להזמין אותה אבל היו מחשבות כאלו בראש אבל אז כשעלינו לכיתה ח פירקו את הכיתה שלה חלק מהילדים בכיתה שלה עברו אליי לכיתה או לכיתות אחרות בבנין אבל היא בכלל עברה לבניין אחר מרוחק יותר שבהמשך הפך להיות גם בית ספר נפרד סכסוך בין ההנהלות או משהו כזה וכשזה קרה כל המחשבות והתכנונים שהיו לי להזמין אותה ירדו לטימיון היה רואה אותה יחסית מעט והיה יותר קשה בתנאים כאלה לפתח קשר זה כבר נראה לי מוזר לעשות את זה ואחרי החטיבה ראיתי אותה אולי כמה פעמים בודדות בלבד . בהחלט פספוס קשה נדמה לי שאפילו אם היה נכנס איתה ליחסים לא בטוח שהייתי פה היום לספר לכם את זה.
מה לעשות זה החיים.

 

[micha59]

.

התפלקו לי פה כמה מילים מקווה שתבינו