מישהו צפה אתמול ב"בייק אוף"? כלומר "משחקי הקונדיטור"?
את המקור אני לא מכירה, בעונה הראשונה צפיתי בכמה דקות מאחד הפרקים (באירוח משפחתי, הם צפו) והשתעממתי נורא; אבל שמעתי בחצי אוזן שמאיר אדוני ורשת כבר לא, כי הוא הסתכסך עם אסף גרניט (ואותו אי אפשר לפטר, הוא העוגן בלוח השידורים...), בקשת הגדילו את תקציב הממחטות וקלטו את אדוני אל שורותיהם. הסתקרנתי!
הפרק הראשון הוקדש כמובן לאודישנים. אין לי מושג איך זה היה בעונה הקודמת, אבל הפעם זה היה דומה מאוד ל"משחקי השף": המתמודדים מלווים מהבית עם סרטון מקדים או מגיעים ישירות לפגישה עם המנחה היפה והחיננית, מחזיקים צידנית ומלווים בדרך כלל בבני משפחה וחברים. מתבצעת טעימה עיוורת (של קינוח/מאפה, יכול להיות גם מלוח, שהנבחן הכין מבעוד מועד) ע"י פאנל של שלושה שופטים (אחת קשוחה, אחת גורו גדולה ואדוני אחד) בזמן שהנבחן רואה אותם בווידאו טועמים ומתדיינים ואז המסך יורד לדקות מותחות עבורו (שניות פחות מותחות עבורנו). כשהם חוזרים הוא מגלה כמה שופטים נתנו לו כפיות (סתם, אין כפיות. אבל נדרשת העברה משני שופטים). אם עבר לשלב הבא הוא בעצם מבצע את האודישן הראשון באולפן עצמו וצריך לאפות משהו במשך שעתיים, ואז הוא גם פוגש בשופטים, מספר להם על עצמו, הם טועמים ומקבלים את ההחלטה מולו.
בקיצור, משחקי השף של הקינוחים? למה לא, מתאים!
אדוני נשאר בדיוק אותו הדבר. אומנם לא קונדיטור, אבל לגמרי דג במים (או סוכריה בג'לי
). הפאנל הוא ביתו הטבעי והוא ניהל אותו ביד רמה ובטון אמפתי ורגיש, ניסה תמיד למצוא את החיובי גם במנות הפחות מוצלחות, סיכם את המצב למתמודד/ת, התלהב מכל צלחות עמוס ברכיבים ובקישוטים, ואיך אפשר בלי זיכרונות מסבתא מסעודה – אחד המאכלים הזכיר לו משהו שהיא הייתה מכינה והוא נטרף מזה, וכמובן, איך לא, גם מחה דמעה (לפחות פעם אחת בפרק, אחרת נחשוד שהוא התקלקל).
אסטלה היא השופטת הקשוחה, היקית (אם כי היא דווקא רוסייה), שחותכת עוגות בסרגל ולא תסכים לפילה בלי בורדו... אה, כלומר, דובדבנים עם אגוזי לוז, פשע חמור שאין עליו מחילה. דובדבנים מותר רק עם שקדים או מקסימום פסטוקים. לי נראה שזה יותר עניין של טעם, אבל בלאו הכי לא הטעם שלי (מתה על דובדבנים, שונאת לוז) כך שאני לגמרי בעדה: די להרוס דובדבנים עם אגוזים!
קרין גורן היא השופטת החמודה. אני יודעת שהיא "אושייה" אבל עד כה עוד לא ממש יצא לי לראות אותה (רק עכשיו יכולתי להעריך את החיקוי המצוין של שני כהן). היא מתענגת על כפיות בעיניים עצומות; כשהיא מדברת על סוכר העיניים שלה בורקות; ונראה שהיא באופן כללי מלאת מחשבות חיוביות. יש משהו מוזר אבל גם חינני וכובש באינפנטיליות הזאת.
קשת כמובן לא חסכו מאיתנו את הסיפור על מתמודד שהוריו חלו בסרטן והיה עוד איזשהו סיפור קורע לב שכבר שכחתי... אבל למרבה המזל (שלהם ושלנו) רוב המתמודדים כנראה לא סחבו איתם צלקות עמוקות מדי למטבח והמשך הפרק רץ די חלק ומתוקתק. את המנות שהם הכינו בבית ראינו בשלב התצוגה, וגם מהאודישן במקום (למי שהגיע אליו) ערכו לנו אולי דקה. מהבחינה הזאת העריכה הייתה די מהירה.
אם התוכנית תמשיך ככה אני לגמרי מזהה התמכרות חדשה (או יותר נכון "אדולן" לבינתיים, אחרי ש"מהפכה במטבח" הסתיימה והעונה השלישית של "משחקי השף" תעלה במועד לא ידוע) והבעיה היחידה היא ש-98% מהתוכנית הם קינוחים. שמצטלמים מהמם. עם דובדבנים!
ואם המנות ב"משחקי" מסקרנות ומעוררות תאבון, הפעם מצאתי את עצמי שוקלת ללקק את הטלוויזיה.
ב"משחקי השף" נהגתי לצפות בזמן האכילה (כזאת אני: אם מראים לי אוכל, אני צריכה שיהיה לי אוכל), אבל התוכנית הזאת כבר מותחת את כוח האיפוק והרצון לקצה העליון. המסקנה שלי היא שלא די בצפייה כשאני שבעה; צריך להגיע לתוכנית ברמת שובע כזו שהמחשבה על אכילה נשמעת כמו רעיון איום ונורא. אחרת באמת קשה לשרוד את מצעד הקינוחים המרהיבים, במיוחד אם מנסים להמעיט במתוקים (וכמובן, לא להחזיק משהו מתוק בהישג יד, זה כבר באמת לשים מכשול לפני עיוור). אני תוהה איך השופטים שורדים שלל טעימות של מאפים, מתוקים, מתוקים ועוד מתוקים (ועד כמה משמינים...).
לסיכום: בינתיים האודישנים נראים מבטיחים, נחכה ונראה איך תהיה גם התחרות עצמה.
את המקור אני לא מכירה, בעונה הראשונה צפיתי בכמה דקות מאחד הפרקים (באירוח משפחתי, הם צפו) והשתעממתי נורא; אבל שמעתי בחצי אוזן שמאיר אדוני ורשת כבר לא, כי הוא הסתכסך עם אסף גרניט (ואותו אי אפשר לפטר, הוא העוגן בלוח השידורים...), בקשת הגדילו את תקציב הממחטות וקלטו את אדוני אל שורותיהם. הסתקרנתי!
הפרק הראשון הוקדש כמובן לאודישנים. אין לי מושג איך זה היה בעונה הקודמת, אבל הפעם זה היה דומה מאוד ל"משחקי השף": המתמודדים מלווים מהבית עם סרטון מקדים או מגיעים ישירות לפגישה עם המנחה היפה והחיננית, מחזיקים צידנית ומלווים בדרך כלל בבני משפחה וחברים. מתבצעת טעימה עיוורת (של קינוח/מאפה, יכול להיות גם מלוח, שהנבחן הכין מבעוד מועד) ע"י פאנל של שלושה שופטים (אחת קשוחה, אחת גורו גדולה ואדוני אחד) בזמן שהנבחן רואה אותם בווידאו טועמים ומתדיינים ואז המסך יורד לדקות מותחות עבורו (שניות פחות מותחות עבורנו). כשהם חוזרים הוא מגלה כמה שופטים נתנו לו כפיות (סתם, אין כפיות. אבל נדרשת העברה משני שופטים). אם עבר לשלב הבא הוא בעצם מבצע את האודישן הראשון באולפן עצמו וצריך לאפות משהו במשך שעתיים, ואז הוא גם פוגש בשופטים, מספר להם על עצמו, הם טועמים ומקבלים את ההחלטה מולו.
בקיצור, משחקי השף של הקינוחים? למה לא, מתאים!
אדוני נשאר בדיוק אותו הדבר. אומנם לא קונדיטור, אבל לגמרי דג במים (או סוכריה בג'לי
אסטלה היא השופטת הקשוחה, היקית (אם כי היא דווקא רוסייה), שחותכת עוגות בסרגל ולא תסכים לפילה בלי בורדו... אה, כלומר, דובדבנים עם אגוזי לוז, פשע חמור שאין עליו מחילה. דובדבנים מותר רק עם שקדים או מקסימום פסטוקים. לי נראה שזה יותר עניין של טעם, אבל בלאו הכי לא הטעם שלי (מתה על דובדבנים, שונאת לוז) כך שאני לגמרי בעדה: די להרוס דובדבנים עם אגוזים!
קרין גורן היא השופטת החמודה. אני יודעת שהיא "אושייה" אבל עד כה עוד לא ממש יצא לי לראות אותה (רק עכשיו יכולתי להעריך את החיקוי המצוין של שני כהן). היא מתענגת על כפיות בעיניים עצומות; כשהיא מדברת על סוכר העיניים שלה בורקות; ונראה שהיא באופן כללי מלאת מחשבות חיוביות. יש משהו מוזר אבל גם חינני וכובש באינפנטיליות הזאת.
קשת כמובן לא חסכו מאיתנו את הסיפור על מתמודד שהוריו חלו בסרטן והיה עוד איזשהו סיפור קורע לב שכבר שכחתי... אבל למרבה המזל (שלהם ושלנו) רוב המתמודדים כנראה לא סחבו איתם צלקות עמוקות מדי למטבח והמשך הפרק רץ די חלק ומתוקתק. את המנות שהם הכינו בבית ראינו בשלב התצוגה, וגם מהאודישן במקום (למי שהגיע אליו) ערכו לנו אולי דקה. מהבחינה הזאת העריכה הייתה די מהירה.
אם התוכנית תמשיך ככה אני לגמרי מזהה התמכרות חדשה (או יותר נכון "אדולן" לבינתיים, אחרי ש"מהפכה במטבח" הסתיימה והעונה השלישית של "משחקי השף" תעלה במועד לא ידוע) והבעיה היחידה היא ש-98% מהתוכנית הם קינוחים. שמצטלמים מהמם. עם דובדבנים!
ב"משחקי השף" נהגתי לצפות בזמן האכילה (כזאת אני: אם מראים לי אוכל, אני צריכה שיהיה לי אוכל), אבל התוכנית הזאת כבר מותחת את כוח האיפוק והרצון לקצה העליון. המסקנה שלי היא שלא די בצפייה כשאני שבעה; צריך להגיע לתוכנית ברמת שובע כזו שהמחשבה על אכילה נשמעת כמו רעיון איום ונורא. אחרת באמת קשה לשרוד את מצעד הקינוחים המרהיבים, במיוחד אם מנסים להמעיט במתוקים (וכמובן, לא להחזיק משהו מתוק בהישג יד, זה כבר באמת לשים מכשול לפני עיוור). אני תוהה איך השופטים שורדים שלל טעימות של מאפים, מתוקים, מתוקים ועוד מתוקים (ועד כמה משמינים...).
לסיכום: בינתיים האודישנים נראים מבטיחים, נחכה ונראה איך תהיה גם התחרות עצמה.
