מישהו קרא את הספר "האוהל האדום"?

[מורגיין]

מישהו קרא את הספר "האוהל האדום"?

או אולי יותר מדוייק מישהי... קראתי אותו לאחרונה והוא ספר ממש משובח על פגאניות נשית קדומה בארץ, רציתי לדעת מה אתם חושבים וכמה הוא נאמן למציאות...

 

[כרמית.]

זה אחלה ספר

אבל הוא בדיוני לחלוטין ולא ממש מעוגן בהיסטוריה.

 

[graciella]

אכן אחלה

סיפור מעניין במיוחד שהדגש על אמהותינו האמת אין לנו הרבה מידע מי הן ומה הן עשו אלה מצד מספר/ים זכריים אשר מטרתם היה ספר מוסר ותהילה לאל היחיד ולאלה (גברים) אשר עבדו אותו נכון גם לדעתי העלילה דימיונית אבל מה זה משנה? הסיפור יפה, מתאר משפחה כנענית ואת הווי הנשים בתקופה.

 

[shongo]

האוהל האדום

שמי אלה ואני שמאן מביה"ס הרוח הגדולה. אני אספר לכן שהספר הזה שינה את חיי.. בידיוני או לא, הוא נגע בי מאוד עמוק בבטן ,מאוחר יותר הבנתי שזאת היתה הרחם שלי שהגיבה... רציתי למצוא לי מורה זקנה וחכמה כמו שהנשים הזקנות בספר לימדו את הצעירות.. ואכן מצאתי- מורה שאינה בגוף, אלא רוח של שמאן מתקופה עתיקה, אותה מתקשר דב. "אבן אדומה מנוקדת", זהו שמה, פתחה בפני עולם מדהים של נשיות, של רחם עוצמתית ואנרגיות נשיות יפהפיות, ממש כמו האלות שמוזכרות בספר... די מהר התחלתי גם אני לגעת בלבבות וברחמים של נשים אחרות, שבאות למעגלי נשים שאני מעבירה שנקראים "האוהל האדום"... וכל זה מספר אחד שהתגלגל אל ידי לפני 3 שנים... ואני כן יכולה להגיד לכן שאורח החיים המתואר בספר הוא מאוד אמיתי. הוא נשכח ואבד, ועדיין חי בכל אישה... אם אתן רוצות לשבת איתי ב"אוהל האדום", זה קורה ביום רביעי, 5.5., בשעה 20:00 באכסנית בני דן בת"א...

 

[graciella]

ספרים בנושא

ספרים נהדרים ומאירי עינים על רוחניות נשית: 1. הגביע והלהב / ריאן איסלר 2. The Language of the Goddess / Marija Gimbutas 3. The Goddeses & Gods of Old Europe / Marija Gimbutas 4. כמובן, כמובן – רצות עם זאבים / קלריסה פינקולה אסטס על מריה גימבוטס אשר לאחרונה ראיתי סירטון על עבודתה היא נמנת עם גדולי הארכיולוגיות בארה"ב והיא אשר באמצעות מחקר ארכיולוגי, פולקלור ובלשנות הביעה באומץ רב את תרבות האלה, אנו העובדות את האלה מודים לה מקרב לב יהי זכרה ברוך

 

[hadaraviram]

לא התפעלתי.

קראתי את הספר, ואני מוכרחה להגיד שאני מופתעת שנשים ישראליות אהבו אותו כל כך. כאן בארה"ב היתה התלהבות רבה סביב הספר, אבל היו בו פגמים שכל מי שגדל/ה במזרח התיכול יכול/ה להבחין בהם. הכותבת היא ככל הנראה יהודיה אמריקאית, שהתרבות היהודית המוכרת לה, תרבות יידיש מזרח-אירופית, שונה תכלית שינוי מהתרבות העברית-כנענית שהיא מנסה להתייחס אליה. מאוד צרם לי שלשתיים מהדמויות - שוליות ככל שתהיינה - קראו אורית (?) ופסיה (???) וש"מופים וחופים" הוזכרו כצעצועי ילדים. נו באמת. אני לא מפקפקת בכך שהכותבת ערכה תחקיר מעמיק לקראת הכתיבה, אבל אני לא נהנית כל כך ממלאכת אריגה שהתפרים בה גסים כל כך ונראים לעין. אני מעריכה שסופרת ישראלית היתה עושה מלאכה טובה יותר בתחום הזה. פגם מהותי יותר, לטעמי, היתה הבחירה של דיאמנט להציג את מעשה אונס דינה כמעשה אהבה בהסכמה בינה לבין שכם בן חמור שהתאהב בה. נכון, נרטיב אלטרנטיבי וכל זה, אבל הנה, היתה הזדמנות לספר הזה להגיד אמירה פמיניסטית חשובה על אונס והיא הוחמצה כ ל י ל. אין צורך לזכך את שמו של שכם כדי להשחיר את שמם של שמעון ולוי. אני מעדיפה את הגרסאות לסיפור הזה בספר המאמרים "קוראות מבראשית". בקיצור, אני לא מצטרפת למקהלת המשבחים/ות. אולי בפעם הבאה...

 

[זאב אש]

שאלה

א קראתי את הספר בגלל המלצה של ידידה ומאוד האהבתי אותו ב באותה תקופה כול אישה ששכבה אם גבר שהוא לא בעלה או שהיא הואשמה בפיתוי או אם הגבר היה גוי אז הוא הואשם באונס גם אם היחסים נהשו בהסכמה אז לפי כך את לא יכולה באמת לדעת אם זה אונס רק בגלל שזה רשום בתנך תמיד יש לזה צדדים אחרים בברכת האור זאב אש