מישהו ראה את החברים שלי?

מישהו ראה את החברים שלי?

אהלן אנשים,
נראה לי הפכתי את שפיכת הלב שלי בפורומים לאורך חיים, וזה עוד יותר מחמיר את המצב, כך שקיבלתי החלטה לצמצם את הקטנוניות שלי ולהתחיל לקבל אחריות על מצבי. אלא שהיום כבר לא יכולתי לשאת זאת יותר, הייתי רוצה לבכות קצת על מצב שתוקע אותי כבר מזמן, פעם עוד איכשהו נלחמתי בו וניסיתי לשנות את פני הדברים, אלא שבמהרה חזרתי להרגלים הישנים.
.. התחום החברתי. תמיד החשבתי את עצמי כחריגה, כי גם הייתי כזאת באמת! קשה לי לתפקד בחברה של כמה אנשים כי אני חשה באי נוחיות בקרבת אנשים. אני לא מבטאת את עצמי כראוי. פתאום נגמרות לי המילים והיום הבנתי 3 אופציות למצב גיבוש חברתי: 1.
הטיפוס הדומיננטי- אתה מדבר וכולם מקשיבים לך. אתה מספר על החוויות, או כל דבר שעולה ברוחך, השאר שותפים לשיחה אך אינם מערבים את הארועים שלהם, מקסימום הבעת דעה בעד או נגד. כשזכות הדיבור היא בידי אדם ספציפי והוא זה שמוביל את השיחה בהתאם לנושאים עליהם הוא בוחר לדון או לספר. 2.
הנייטרלי/ פסיבי - אתה תחת השפעה חברתית (ברמה התת מודעת). אתה מרוכז במלוא תשומת הלב בנושא השיחה (בין אם הוא מעניין אותך או לא), כל האנרגיה שלך נתונה לדובר. אתה לא מרגיש בנוח להחליף נושא או להראות התנגדות קיצונית לדובר הדומיננטי. אתה זורם פסיבית עם השיחה, מעיר פה ושם הערות תוך שמירה על הגדרת מצב משותפת. 3.
הזר - אתה לא שייך לאינטראקציה החברתית אפילו שאתה נוכח במקום ועושה את עצמך מקשיב. אתה כמו אויר. פתאום אתה קולט שאין לך כל דעה (אפילו אם היית, תוך מאית שניה היא הודחקה משם). אתה לא תורם לאוירה. למרות שאיפשהו עמוק בפנים אתה יודע שזה לא מתאים לך להרגיש ככה בין האנשים. זה כאילו - אתה שם, ובו זמנית גם לא קיים. באותו הרגע אין לך תחושה, אין דעה, אין התנהגות מסויימת ובכלל שאר הנוכחים מתעלמים ממך גם כשאתה מכניס מילה פה ושם כי בשבילם אתה כביכול לא נמצא. אחר כך אתה מתאושש ומגלה שהמצב החברתי הנ"ל מסתובב כמו גלגל בכל מפגש חברתי וזה מבאס אותך ומכניס עוד יותר לריחוק והדחקה ובמקרים קיצוניים אף דיכאון או כעס על זה שאין הבנה גם כלפי החברה' הפחות מפותחים רגשית.. ברור לי שאין דבר כזה שבנאדם ימצא את עצמו באותו המצב כל הזמן ושזה משתנה בהתאם למקום, אנשים, סיטואציה, תזמון ועוד. אני לא טיפוס של חרדה חברתית, אחד על אחד אין לי שום בעיה לנהל שיחת חולין, אך ברגע שזה מגיע לקבוצה של חברה - אני מאבדת את הצפון (אני מגזימה בכוונה), נהיית יותר שקטה ולא מערבת את האחרים במה שעובר עלי, אפשר לומר - הופכת את עורי מאקטיבית לפסיבית. (כמובן שתמיד יש מצבים יוצאי דופן בהם אני לא מתוותרת על זכות הדיבור, חבל רק שזה כה נדיר שאני לא מחשיבה את זה אפילו). הגורמים לדעתי (מעלה השערות): עוד לא למדתי לקבל את עצמי ולכן אני לא שלמה עם האופן בו אחרים מגיבים כלפי ופוחדת להיראות בתור מישהי עם פגמים או חסרת ביטחון עצמי, או נטולת כשירות חברתית. טראומות ילדות של בידוד חברתי - בתיכון הייתי מודחקת הצידה, לא השתתפתי באף פעילות חברתית, ברחתי מטיולים שנתיים..
התוצאה: אין לי אף אחד, אין עם מי לדבר ברמה האישית, אני כמעט ולא יוצאת מהבית, בחיים לא הצלחתי ליצור יחסים אמיתיים וארוכי טווח עם אנשים. כנראה בזמנו למרות שהרגשתי חרא - למדתי לחיות בתוך כל הבלוף הזה
, עניין של הרגלים (כמו כל דבר בחיים). וזה עוד ככה על קצה המזלג כי המציאות היום יומית הפכה כבר לשגרה של בדידות וניכור. הדבר הכי גרוע שאני חושבת שמגיע לי הרבה יותר מהחיים האלו, זה עצוב לראות איך אנשים פחות מוכשרים ממני משתפשפים בחברה רק בגלל הכישורים החברתיים שלהם ובגלל שהם מעיזים לדבר ולהפגין את הביטחון העצמי שלהם, לעומת כאלו היכולים לתרום לשיחה הרבה יותר, אך חסומים במגבלות מנטליות מטופשות..
 
איך היית רוצה לדאוג לכך שתקבלי את מה שאת

יודעת שמגיע לך בחיים? איך את רוצה לממש את כל התובנות האלה שיש לך לגבי עצמך?
 
או קיי...

איך אני מתכוונת להשיג את מטרותי?? אובכן, זה באמת שאלה שקשה לי לענות עליה בתימצות, אך אנסה בכל מקרה: טוב, דבר ראשון אני אלמד לקבל את עצמי ואהיה שלמה עם מה שאני בפועל. דבר שני, אשתלב בחברה, כך שלא תהיה לי שום בעיה עם ביטחון עצמי, אפילו אדע להוביל שיחה לכיוון הרצוי לי. דבר שלישי, אמצא את התחום שעושה לי טוב ואתחיל להשקיע בו את כל נשמתי על מנת ללמוד כמה שיותר ולהתפתח. דבר רביעי, אתחיל לעבוד על הצדדים החלשים של האישיות כמו: אסרטיביות, כריזמתיות, אנרגיה, מוטיבציה, שאפתנות... זה ככה בקצרה.
ברור שכל סעיף הוא עולם בפני עצמו, פשוט לדעתי זה מיותר להתחיל עכשיו לפרט. אם תרצי אני אספר לך בהרחבה עליהם.
 
מה שהייתי רוצה שתחשבי ותאמרי לי זה

האם את יכולה לדעתך לפעול ולהשיג את המטרות האלה בעצמך או שאת זקוקה לעזרה כלשהיא, ואם את זקוקה לעזרה אז איזו עזרה תתאים לך לדעתך? כי כל הדברים האלה שהעלית למודעות שלך זה נהדר, השאלה היא איך את מיישמת אותם. אשמח לשמוע ממך עוד,
 
נתחיל מעבודה יומיומית

מה שכבר התחלתי לעשות זה בדיקה תקופה לגבי המצבים שגורמים לי להרגיש לחץ ומתח (כשאני בחברה כמובן) ולהפוך את הפרצוף למישהי אחרת. והדבר העיקרי שהתחלתי לעשות זה להיות עצמי בכל מצב, בכל מקום, עם כל סוגי האנשים. שיקבלו אותי כמו שאני, ומי שלא מתאים לו - שלא יקבל, הפסד שלו. לא אשפוט יותר את ההתנהגות שלי ואת מה שאני אומרת. אגיד את מה שיש לי לומר, גם אם זה יצא עילג וחסר טאקט, אפסיק להיות פרפקציוניסטית כי זה רק דופק לי את החיים עוד יותר. כעת כשיש לי את התובנה לגבי הגורמים שמנעו ממני להתפתח- אלך נגד כל הכללים והמסגרת שהורגלתי אליה עד עכשיו ואנסה לשבור את המוסכמות של עצמי לגבי ההשלמה עם מי שאני על כל צדדי האישיות גם האפלים ביותר. מה את חושבת?
 

inbary68

New member
אומר לך קצת ממה שאני חושבת

קודם כל, ברור שאת אינך עילגת, כי ברור שמתנסחת בבהירות ועמוקת מחשבה. את כזו שצופה באנשים (בזמן שלא מתערבבת) ואז יש לך כל מיני תובנות לגביהם, אפילו מקטלגת אותם. אני חושבת שאת ביקורתית כלפי אנשים. את חוששת מאוד מהביקורת שלהם, אך חשה הרבה ביקורת כלפיהם. אנשים לא רק מרתיעים או 'מפחידים' אותך, אלא את בוחרת לראות בהם מרוחקים, משעממים, לא ברמה, ביקורתיים וכו' וכו'. את כל האנרגיות שיש לך את מכוונת להישרדות במצב החברתי בקבוצה, ולכן לא נישאר לך מקום פנוי בנפשך להיות 'בתוך' מה שמתרחש - שזה מה שמתחייב כאשר רוצים להתחיל ליצור קשרים בחברה. אני רוצה לשאול אותך, למה ההימנעות ממצבים שהם יותר 1X1 כי אמרת ששם אין לך שום קושים. אז ברמה הפרקטית של יצירת קשרים, את יכולה הרי ליצור מצבים שהם כאלה - אפילו אם יש קבוצה גדולה. קודם כל - יש את אלו שמרגישים דומה לך, ואז הם ממילא 'לבד' ומחפשים להתחבר וזו הזדמנות, ושנית - יש מצבים שהם לבד במהותם ולא של חבורה. אגב, חרדה חברתית היא בדיוק לאנשים שיודעים ליצור קשר 1X1 אבל מתקשים בחברה... דבר שני, אני חושבת שאת שמה המון משמעות בסיטואציה הזו על הנוכחות שלך. את מבטאת חוויה של היעלמות, שלא שמים לב לנוכחות שלך, שלא מחשיבים אותך ואת דעתך - כאילו את מרגישה נעלמת. אני מאמינה שזו חוויה שאת היכרת פעם ושאת משחזרת כל פעם כשאת בחברה. נשמע שהיית כבר פעם בטיפול : האם דיברת על זה? האם הגעת לתובנות? אני מאמינה שאת הדברים אשפר לשנות עם הרבה אימון, כמו שהתחלת לעשות - לא להתייחס לנושא הפרקציוניזם ולהגיד דברים למרות זאת. כל הכבוד. זאת הדרך - להבין מה המחשבות והרגשות שתוקעים וללכת הפוך להם. זהו, בינתיים, יש עוד דברים אבל מפאת המקום, הזמן והפרקציוניזם שלי (
) אני אשאיר לזמן אחר. בינתיים, שיהיה בהצלחה. ענברי.
 
נגעת במקומות הנכונים

זה באמת טראומות על בסיס חוויות העבר. אמנם לא הייתי בטיפול אף פעם, אך העליתי כבר את כל הסיבות האפשריות למצב. גם את גרמת לי פתאום להיות מודעת למה שעובר עלי , אם חושבים על זה יותר לעומק. אני מאמינה שעם התמודדות מתמדת ומודעות לסיטואציות החברתיות לרגשות שלי בזמן אמת - אוכל יותר לקבל ידע לגבי השיפור של המצב שלי. אשמח אם תמשיכי את הקו המחשבה שלך מההודעה הקודמת שלך
 
יש באמת אנשים שמספיק שהם מודעים למשהו

בדפוסי ההתנהגות שלהם, כדי שיצליחו לשנות אותם רק ע"י החלטה. יש לעומת זאת אנשים שהמודעות והרצון לא מספיקים להם והם זקוקים לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות זאת. האם ניסית לעשות שינוי מהשינויים שדיברת עליהם והצלחת?
 
מודעות

תראי זה לא פשוט, בכל פעם שאני מרגישה שאני מתקדמת, חלה רגרסיה ואני חוזרת אחורה, מאוד קשה לי להשאר יציבה בהתמדה וכח רצון שלי לאורך זמן. תמיד איכשהו אני מאבדת את הכיוון ומוצאת את עצמי נאבקת מחדש. אולי רמת המודעות שלי באמת לא מספיקה, אך מצד שני אין לי אפשרות לפנות למומחה עכשיו, אז מה שנותר זה משמעת עצמית קפדנית אשר תנחה אותי לדרך הנכונה. אני גם מאמינה שככה השינוי ייהיה יעיל יותר ואמיתי
 
נכון! אני יכולה להסכים אתך שזה מאד קשה

לעשות שינויים כאלה גדולים כמו שציינת, ללא עזרה של איש מקצוע שילווה אותך במסע הקשה הזה. מדוע אין לך אפשרות להעזר באיש מקצוע? האם זוהי סיבה כלכלית? אם כן, יש אפשרויות לעקוף את הקושי הזה.
 
יש מסגרות ציבוריות בהן התשלום נמוך ממשית או

אפילו חינם. שולחת לך מסר. בהצלחה
 
למעלה