אז ככה
פעם באה אישה לרבי, אמרה לו "רבי רבי, בעלי ברח ממני עם אשה אחרת, האם הוא יחזור?" הסתכל הרבי בספרים, עשה חישובי קיצים, ואמר לאישה "בעזרת השם תוך שבוע בעלך חוזר אלייך" יצאה האישה מבית הכנסת, וביציאה פגש אותה השמש של בית הכנסת ואמר לה "תשכחי מבעלך, הוא לא יחזור" אחרי חודש חזרה האישה לרבי, אמרה לו "רבי רבי, בעלי ברח ממני עם אשה אחרת, עבר כבר חודש, האם הוא יחזור?" הסתכל הרבי בספרים, עשה חישובי גימטריא, התיעץ עם קולות שמימים ואמר לאישה "תוך שבועיים בעזרת השם בעלך חוזר אלייך" יצאה האישה מבית הכנסת, וביציאה פגש אותה השמש של בית הכנסת, הסתכל עליה ואמר לה "תשכחי מבעלך, הוא לא יחזור" האשה לא יכלה יותר לסבול: "מי אתה ומה אתה שתחלוק על רב גדול בתורה? הוא אומר בעלי יחזור איך אתה מעיז לחלוק עליו?" אמר לה השמש "גברתי, הרבי איש קדוש, מסתכל בספרים ונותן תשובה. אני מסתכל עלייך. בעלך לא יחזור אף פעם". (זה היה הפנצ'ליין) ולהבדיל גיא, אתה מסתכל על הנושא מנקודת מבט של איש מקצוע שמסתכל על המידע שיש לו וקובע שלא יכול להיות שאף אדם חוץ ממקרים קיצוניים ובלתי סבירים בעליל, יסבול משימוש בפלסטיק. אנחנו לא מסתכלים בספרים, אבל יצא לנו לראות הרבה בני אדם שסובלים מרגישויות כימיות. זה נכון שחלק מהם קוקו על כל הראש אבל זה לא משנה את העובדה שכולם לא מוכנים לגעת במים שעמדו בפלסטיק, וטוענים בתוקף שהוא מפריע להם ועושה אותם חולים. מדובר באנשים בוגרים שיכולים להביע ולתאר את מה שהם עוברים ושסובלים מסט בעיות רפואיות מאד דומה להרבה ילדים בספקטרום האוטיסטי (כולל תופעות נוירולוגיות שונות). הילדים שלנו הם בדיוק המקרים הקיצוניים והבלתי סבירים בעליל. לחלופין אני חושב שצריך להכיר בזה שהמים, כמו האוכל הבגדים והבית שבו הילד חי, לא יכולים להיות נקיים לגמרי, ושאנחנו נאלץ לעשות פשרות. אנחנו חיים בעולם מזוהם וזהו. כאשר מדובר במים לשתיה ולרחצה, למי שמרגיש שההשפעה של המים על הילד קריטית, לעקוב אחרי ההמלצות של תמי, שמבוססות על הנסיון של אנשים עם רגישות כימית. זו הפשרה הכי סבירה שאפשר להגיע אליה.