מישהי בעלת ילד אחד שממש מתחרטת שיחיד ??

[niritne]

מישהי בעלת ילד אחד שממש מתחרטת שיחיד ??

נו כבר שעתיים שלא פירסמתי שאלה בנושא ילד שני.... אני עדיין בלבטים שלי, והפעם השאלה: האם יש אמהות לילד יחיד שממש מתחרטות שלא עשו מאמץ והביאו עוד ילד??? ביחוד כאלו שכבר בגרו ואיבדו את הפוריות שהיתה. אני חוששת להגיע למצב הזה- של חרטה, אם לא אעשה את הילד השני. לא שזו סיבה לעשות, אך זה עוד שיקול. כידוע לרובכן, כבר עשיתי ונפל.. כנראה שעוד חודשיים-שלושה אתחיל שוב לנסות. שיקול הנגד שלי הוא, כפי שסיפרתי בעבר: הצורך לעבוד יותר, לצערי ב"עבודות פשרה", כי במקצועי לא מוצאת עבודה נוספת, ותאמינו לי שמנסה... (התחום: חוגי תיאטרון-סיפור, שעת סיפור. גם דרמה טיפולית עם ילדים ואף ימי הולדת). תודה למשתפות.

 

[תאילוטי]

כן ! אני !

זה המקום לצאת מהארון לפני כל בנות הפורום ( את יודעת "על זה" כבר מזמן ) - בחמשת החודשים האחרונים ניסיתי להרות שוב. עשיתי 5 הזרעות, ואף אחת מהן לא נקלטה. בלעתי כדורים, הזרקתי זריקות. קניתי עוד ועוד מנות. ו - כלום !!! ומאוד מאוד רציתי ( בתגובה לכל המטומטמים שאמרו לי: כשבאמת תרצי - זה יבוא ), ואחרי השלילי השני מפלס הלחץ דווקא ירד ( בתגובה לכל המטומטמים שאמרו לי : זה לא מצליח בגלל שאת לחוצה ). ואחרי 5 הזרעות, כשהוחלט לעבור ל- IVF התקבלה התשובה המזוויעה של ה- PAP. וכל העסק נכנס ל: HOLD. אז עכשיו אני נחה. ובדיוק כמוך יודעת שאני צריכה להתחיל להזיז את עצמי קדימה. אני אקח לי עוד שלושה חודשי מנוחה +/- ואחזור לנסיונות. אז אני תאילוטי. אמא יחידנית לניר. ואני יודעת שאם לא אעשה את כל המאמצים להביא עוד ילד, אהיה מאלו שמתחרטות. יש מש/פט שאני מאוד אוהבת, ואימצתי אותו אל ליבי: כשאדם נמצא על ערש דווי, הוא לא מתחרט על דברים שעשה, אלא מתחרט על כל אותם דברים שרצה לעשות ולא עשה... בהצלחה מותק !

 

[niritne]

את

אני אוהבת את סגנונך הכתיבה והלך הרוח. לא ידעתי בדיוק על נסיונותייך. והמשפט לא מדויק, כי האדם הזה על ערש דווי- יכול גם להתחרט על כל ה...מסעדות, חו"ל, בטלה, זמן איכות עם ילדו - שלא עשה. ועל ה...לחץ, עצבים, מותשות - שהכניס עצמו אליהם (אף שיאהב ילדיו). בדיוק פגשתי איזו נשואה בעלת 4 ילדים שאוהבת את כולם, אך מודה בפה מלא ש-4 זה פשוט יותר מדי.

 

[תאילוטי]

הלו מותק: דיברת על עוד 1, לא על 4...

ארבע ? גם אם הייתי מתחתנת בגיל 20, ונשואה באושר עד היום, לא היה מצב לארבעה ילדים. בכל זאת יש לי קצת היגיון בקודקוד...

 

[niritne]

ברור, גם אני

 

[Honey Annie]

לא שאלת אבל..

בשבילי שניים הם יותר מדי. מודה בפה מלא. 1 על 2 זה לא כוחות. הרבה פעמים הם גוברים עלי. מתה על שניהם ומוכנה להרוג מי שיגיד עליהם משהו רע. לי אישית קשה עם שניים.

 

[niritne]

תודה

וואו, תודה על הכנות ועל הדיווח.. מה גילאיהם? אולי כי צעירים וזה בטוח ישתפר?!!!

 

[Honey Annie]

הילדים שלי בני רבע לחמש ורבע לשלוש

מחר יומהולדת.

 

[שיר ואפונה]

את אשה אמיצה

אני בדיוק באותן תהיות. רוצה ומשתוקקת כבר שנים, מאז הולדת הגדולה והחלטתי להתחיל תהליך ולהתלבט עד שיגיע תורי. וזוכרת את הקושי דאז ותוהה איך מתמודדים איתו לבד-לבד (אני בלי עזרה). חומר למחשבה...

 

[וגם מנומסת]

אני מבינה אותך

כשהתלבטתי אם לעשות את הבן השני, בין היתר התייעצתי עם כמה נשים כאלה - שמתוקף כל מיני נסיבות יש להן רק ילד 1 ומגדלות אותו לבד. כולן אמרו לי שכדאי לי לעשות, שתיים מהן ממש אמרו שהן מתחרטות. זה מאוד חיזק אותי בהחלטה. כמובן שכאשר הגיע הילד השני היה לי ולנו קשה בטירוף, ממש לא זכרתי למה עשיתי אותו...

(אני מדברת על השנה הראשונה). ועם זאת אני רוצה לומר לך: לכל הנשים האלו וגם לילדיהן יש חיים טובים, מאושרים ומוצלחים. הילדים גדלו לתפארת, הנשים עולות כפורחות בחיים האישיים והמקצועיים, ובקיצור - אין להסיק מהחרטה שלהן על איכות החיים שלהן (או איכות החיים שתהיה לך אישית בעתיד). אני חושבת שיש המון שיקולים בעד ונגד ילד שני, אבל אי אפשר להשוות את השיקול "להתחרט על ילד יחיד" מול "הצורך לעבוד יותר בעבודות שאני לא אוהבת". זה כמו להשוות תפוזים לתפוחים. אלה עולמות תוכן שונים לגמרי, הם מונעים בידי ערכים שונים, אחד רגשי מאוד ואחד מעשי, אחד בטווח הארוך ואחד בטווח הקצר וכולי. אולי כדאי לך לשבת קודם ולנסח מה הערכים שחשובים לך ואז השיקולים ייגזרו מהם.

 

[niritne]

ממ..גם להתבאס בעבודה זה רגשי וארוך טווח

הרי מדובר בכעשרים שנים קדימה ....

 

[וגם מנומסת]

אבל עומק הרגשות שונה לגמרי

מידת השלמות האישית שלך עם גודל המשפחה שהקמת, זה נמדד בסקאלה אחרת, שונה לגמרי, מאשר מידת הסיפוק שלך בעבודה. זה לא אומר שסיפוק בעבודה פחות חשוב, אלא שאת צריכה להחליט איזו סקאלה יותר חשובה עבורך אישית.

 

[אד י]

כן ולא

כן - הייתי רוצה שני ילדים. כן - קצת מתחרטת שלא עשיתי את השני מיד אחרי הראשונה (כשאולי עוד יכולתי להרות בקלות) אבל יודעת שזה לא היה ריאלי באותה תקופה. לא - שמחה שבחרתי לא להכניס את עצמי לטיפולי פוריות ממושכים ואגרסיביים. לא - שמחה מאוד עם הנוחות הכלכלית והכללית שילדה אחת מאפשרת לי. ובסה"כ שמחה שניסיתי, קצת מצטערת שלא הצליח, שמחה שהחלטתי להפסיק לנסות, ושמחה מאוד במשפחה שיש לי. היום בבוקר : "אמא, מתי כבר אני אהיה אחות ?" כנראה שלא תהיי אחות אף פעם "אוף" בפרצוף עצוב את בת ונכדה ובת דודה, את הרבה דברים. "אבל איך אני אהיה אמא אם אני לא אחות ?!" על סף בכי חמודה, את לא חייבת להיות אחות כדי להיות אמא "את בטוחה ?" בטוחה לגמרי, זוכרת את י', היא בת יחידה כמוך, היא בכלל לא אחות, והיא כן אמא, יש לה שלושה ילדים. "באמת ? יש לה שלושה ?" כן באמת. נרגעה המתוקה

 

[niritne]

אד י,

ממש מבינה את מחשבותייך כיום. וכמובן שהן פרי הנסיון שלך, העובדה שכן ניסית כשנה.

 

[אמבי]

טוב, גם זה וגם המנשא - הילדה מוכנה לגמרי!

 

[pazi2010]

אני ! לא !

יש לי ילד אחד הוא עולם ומלואו ואני יעניק לו עולם ומלואו

אני לא ירשה לעצמי כאם חד הורית שמתקיימת משכר סביר עיקר שלבן שלי יהיו אחים , אני לא מוכנה לצמצם מהבן שלי בגלל שאין לי , אם הייתי מחליטה שאין לי לא הייתי אם חד הורית , ילד זקוק למשכורת זה כולל ביגוד , גן , חוגים וכל מה שהילד זקוק אני מצדיעה לאמהות שיולדות 2 או 3 ילדים ומגדלות לבד , זו דעתי .

 

[יחידה2]

הייתי רוצה 2

אבל...זה לא עניין של חרטה..אולי כן הייתי צריכה לנסות אחרי ההפלה שהיתה לי לפני כשנתיים וחצי..אבל היו,וישנן,הרבה סיבות נגד.. אז חבל שאין..אבל זה המצב..מה יעזור אם אתחרט ואצטער ואוכל את הלב. אני כ"כ מטורפת על הבת שלי,יחידתי,שאני נהנית מכל (נו טוב,כמעט..)רגע איתה... אני נהנית מהיש ולא אוכלת את הלב על מה שאין.(ילד שני).

 

[יחידה2]

מוסיפה לגבי ילד שני

אילו הייתי גרה בבית משלי כמעט ללא ספק הייתי עושה ילד שני.וכן הייתי מתפשרת בנושא העבודה.

 

[אורית היחידנית]

יוצאת מהארון ...

טוב, אז אני עוקבת אחרי התלבטויותיך כבר כמה חודשים ושותפה להם לחלוטין. בדיוק באותו מצב - הנסיכונת בת 3 (מחר!!) ואני לא רוצה שהיא תשאר לבד ואני גם חושבת שזה מאד חשוב וטוב ונכון להרחיב את המשפחה לפחות בילד נוסף אחד, א-ב-ל ..... מפחדת פחד מוות שההתמודדות הכלכלית, הנפשית והפיזית להיות לבד עם שני ילדים. החלטתי שאני זורקת את עצמי למים כדי לא להתחרט אח"כ כשכבר יהיה מאוחר מידי... התחלתי בטיפולים, עשיתי צילום רחם + 2 הזרעות (בינתיים). בפוקס, גם נשארו מנות של התורם המקורי שלי בבנק הזרע (מה שהוריד את מפלס הלחץ בקצת). שמרתי 5 מנות, מקווה שאני לא אזדקק להן. מקווה שאני לא אתחרט על הפוך (שכן הלכתי על הכיוון הזה), אבל משהו אומר לי שאושר של ילד יעלה על כל הקשיים שיהיו בדרך. שיהיה לך בהצלחה בכל דרך שבה תבחרי והכי חשוב ללכת עם הלב שלך (וגם קצת עם הראש אבל לא רק

).

 

[niritne]

מעניין!

...לא להתחרט על ההפוך..... תודה