מישהי הרגיזה אותי היום בעבודה

[S r 35]

מישהי הרגיזה אותי היום בעבודה ../images/Emo46.gif

חזרתי הבוקר לעבודה אחרי היעדרות של יומיים - לקחתי חופש בגלל תחילת שנת הלימודים. אתם ממש לא רוצים לדעת איך נראה השולחן שלי וכמה הודעות קיבלתי ... טוב, בקיצור הפשלתי שרוולים, שינסתי מותניים, לקחתי נשימה ארוכה וצללתי לתוך העבודה. ואז חזרתי למישהי מהסניף הראשי שלנו בתל-אביב, שחיפשה אותי יומיים בנרות כי הייתי צריכה לענות לה על משהו: לא עניין של חיים ומוות אבל הגברת הייתה לחוצה פחד. חזרתי אליה, ואחרי שיחת נימוסין קצרה של מה שלומך ואיך הילדים. היא מספרת לי פתאום שכשהילדים שלה היו קטנים היא לא עבדה. היא נשארה איתם בבית מתוך בחירה ובשביל השקט הנפשי שלה ושלהם למרות שהיה לה מאוד קשה כלכלית וגם הבת שלה כבר ארבע שנים בבית מאז שנולדו לה ילדים. עכשיו, כאילו דא ...? מישהו שאל אותה לדעתה? אני ביקשתי לשמוע את סיפור חייה? מה היא רוצה ממני ולמה היא שופטת אותי? או שאולי היא רומזת שאם הייתה במקומי מישהי בלי עול של ילדים העבודה הייתה יעילה יותר ... כל כך מעצבן שאנשים דוחפים את האף הארוך שלהם למקומות שהם לא אמורים להיכנס אליהם

כמו אצל הרבה אמהות היא פרטה אצלי על מיתר מאוד רגיש, כי תמיד יש לי את הספק בקשר לעבודה שלי ואם לא היה טוב יותר להישאר בבית עם הילדים. גם ככה אני עובדת חצי משרה מצ'וקמקת. אבל אני לא צריכה להצטדק בפניה ובפני אף אחד בעצם. סתם הרגיז אותי והייתי חייבת לשחרר קיטור ולפרוק קצת. המשך יום נעים לכולכם.

 

[LANIT1]

כולם רוצים עובדים בלי ילדים

אבל זה מה יש ומקומות נורמלים הגיוניים לא עושים איפא ואיפא ויש עדיין מקומות שמקבלים אמהות עם ילדים אפילו חד הוריות בכל מקרה לסיפור שלך לכי תדעי למה היא התכוונה אולי למשהו אחר ולא רצתה לפגוע בך לא משנה אל תתיחסי תעבירי אותה. ב ה צ ל ח ה

 

[S r 35]

אניטה תודה על העידוד

היא לא אמרה את זה סתם. היא הייתה מאוד שיפוטית. בכלל יש לי בטן מלאה על הסניף התל-אביבי - הם היו מגעילים איתנו בזמן המלחמה. התעקשו שנעבוד ובכלל לא הבינו באיזה מצב אנחנו. אחרי המלחמה הם לא טרחו להגיד מילה טובה אחת על זה שבאנו לעבוד או לשאול, חלילה לשלומנו ... אבל, עזבי לא נורא - חבל לבזבז על זה אנרגיות. סתם רציתי לפרוק. את צודקת, לצערי, בקשר למה שאמרת על עבודה לאמהות. הנה, עכשיו מחפשים אצלנו מישהי לעבודת מזכירות והתנאי הוא שהיא לא תהיה אמא לילדים קטנים

 

[LANIT1]

אם זה המצב אז חבל על הזמן לאן הגענו

 

[frige]

ערב טוב

לפי דעתי יכול להיות שהיא סתם רצתה לשתף אותך במה שהיה אצלה ואצל ביתה בלי קשר להטפות מוסר וכאלה. אני למשל יושבת בבית כבר 4 שנים מאז שנולד הראל ומתכננת לשבת לפחות עוד שנה ואז לחפש עבודה. אני גם מאלה שאוהבות לדבר עם כולם על הכל ויכול להיות שתצא לי פעם שיחה לדבר על ילדים ואומר זאת וזה ממש בלי קשר להטפות מוסר או לשחק על רגשות של אחרים. את משיקולים כאלה וכאלה בחרת לעבוד ויש כאלה שמשיקולים כאלה וכאלה בוחרות להיות בבית עם הילדים. יש כאלה גם שאין להם ברירה וחייבות ללכת לעבוד ויש כמוני שסגרו את מקום העבודה שלי כשהייתי בשמירת הריון עם הראל (הגדול) ומאז בגלל שלא היה לי לאן ללכת או התחייבויות של עבודה קודמת החלטתי להישאר עוד קצת בבית ואז שוב ללכת לעשות טיפולים ולהיכנס שוב להריון והעדפתי את הטיפולים לעשות בשקט בלי אנשים מסביבי ועבודה אחרת על הראש. יצא טוב וקיבלנו תאומים כך שגם אם אלך היום לעבוד את כל הכסף אוציא על מעון אז אני מעדיפה עוד שנה להיות איתם בבית ושנה הבאה כבר בשבילם יהיה טוב להיות במסגרת וכמה שיעלה זה יעלה ואז אצטרך ללכת לעבוד. את ממש ממש לא צריכה להיות אשמה בבחירות שלך ובמה שאת צריכה לעשות. את הולכת לעבודה בשביל להביא אוכל לילדים שלך, בשביל לשלם תשלומים, בשביל הנפש שלך, בשביל עצמך. את לא צריכה להצטדק או להתחרט. את עושה כעת מה שהכי נכון לילדים שלך ולך בדרך שלך. רק את היית בשיחה איתה ויודעת את טון הדיבור שבו השיחה נוהלה ואת הכיוון שאליו הלכה. ואולי, אולי אם בכל זאת אם תשחזרי את השיחה שוב בראשך תראי שהיא סתם מרצון טוב ואמפתיה אליך רצתה לשתף אותך. אם הכוונות שלה היו אחרות אז זו באמת חוצפה. העיקר את עושה את העבודה שלך על הצד הטוב ביותר אז שתק.... לך. לילה טוב, תישני טוב, תקומי מחר בבוקר עם שיר חדש בלב ותתחילי מבראשית. יום נפלא.

. וכמובן שאת יכולה לשפוך פה כל מה שעולה על דעתך, בשביל זה אנחנו פה. שרית

 

[dafgol]

חו3פJית...שתתעסק בחיים של ע3מה

אני יודעת את כל הלבטים שלך לגביי העבודה הזו, ואני יודעת שאת לא צריכה להצטדק לפני אף אחת. היא נגעה לך במקום הכי רגיש....ובכל זאת תני לזה לעבור לידך ולא דרכך...... שולחת לך

ענקי ואל תתני לפאקצות לעצבן אותך.....אנל'א מרשה

אוהבת

אJי

 

[S r 35]

תודה על התגובות שלכן ../images/Emo140.gif

אני לא לוקחת יותר מדי ל

כבר מזמן למדתי להתעלם מכל מיני דברי חוכמה ואמרות שפר של אנשים - אבל בכ"ז מרגיז שאנשים דוחפים את האף. אני מכירה את הנפשות הפועלות - או יותר נכון את אותה גברת, ואני יודעת בדיוק מאיפה הדברים שלה הגיעו. היא הייתה מאוד שיפוטית. ובין השורות היא אמרה לי שהעבודה שלה התעכבה בגלל שאני לא הייתי שם לתת לה תשובות ... בגלל שאני אמא לילדים קטנים (אחרת לא הייתי לוקחת חופש)... אבל עזבו, חבל על האנרגיות. מה שכן - היום בדרך לעבודה תקפו אותי שוב הרהורים על האם אני עושה נכון שאני לא עם הילדים בבית. לפעמים אני מרגישה שאני זורקת את הילדים לגנים לימים ארוכים בלעדי כשכל מה שנשאר לנו יחד הם 3-4 שעות (ברוטו) בכל יום. הרגשה כזו שהם גדלים לידי ולא איתי. אין יום שהמחשבות הללו לא עוברות לי בראש (בלי קשר לשיחת הטלפון שסיפרתי עליה - היא רק חידדה את העניין). אני מניחה שזו דילמה של כל אמא. מצד אחד אני אוהבת לצאת לעבודה, להיות עסוקה, לפגוש אנשים ... וכמובן שזו גם הקלה מסוימת מבחינה כלכלית (למרות שבעלי המפרנס העיקרי והוא עושה את זה יפה מאוד

אני רק מכסה את הגנים, פחות או יותר) אבל מצד שני, יש מחיר שאני משלמת על כך. בקיצור, נראה לי שבשיחת בית-הקפה שמתוכננת לזוגי ולי ביום שישי בבוקר יהיה לנו הרבה על מה לדבר ...