החברים של דנה
New member
מישהי פה זוכרת אותי? אני מזהה כמה כינויים...
קצת בא לי לחפור... אפשר? אני והבחור (כן, למי שזוכרת אותי אז... אותו אחד) מציינים החודש (נובמבר, אין לנו ממש תאריך מדויק בחודש) 3 שנים. שזה פאקינג הרבה זמן, שבמהלכם היו בין היתר מורדות אבל כמובן שכמות העליות גברה עליהם אחרת כנראה לא היינו במעמד זה כיום... מצד שני, נראה לי גם שהיו לא מעט "ויתורים" שעשיתי בדרך ואולי אפילו טעויות ששמרו על המצב ככה... אני גם חושבת שבשנה ואולי אפילו יותר האחרונות של הקשר ממש שיניתי גישה בעקבות ההבנה על הויתורים ואני מנסה (ולרוב זה גם קורה) יותר לעמוד על שלי.. ולמרות כל זה, עדיין נותרו כמה דברים שאיכשהוא נגררו להם ככה, במהלך השלוש שנים, והם אפילו דברים לא קטנים.. ועכשיו זה פשוט מרגיש כבר מגוחך(?) זה קצת מוזר לי להסביר בלי כל הרקע מסביב, אבל אני אנסה גם לתת רקע וגם להסביר... נתחיל מהדבר הקטן - כשהתחלנו לצאת הוא היה במעיין קשר ממש לא בריא עם האקסית שלו, (לא היה בינהם כלום, אבל היא לחלוטין לא התגברה עליו וגם הראתה לו את זה) דבר שהיו לנו ריב או שניים לגביו שבהם הוא סירב לחלוטין לקבל את מה שאני מרגישה כלפי העניין הזה... אחרי זמן מה במצב הזה, היא התחילה להתרחק ממנו, עד לניתוק קשר מוחלט, ואז היא טסה לחול וכתבה לו מייל "מרגש" (סליחה על החוסר אהדה כלפיה, בתכלס הבחורה באמת מסכנה... מדובר בלא מעט זמן שבמהלכו היא חיה באשליות לגביהם והוא גם לחלוטין כנראה טיפח את זה ונהנה מהתשומת לב....?) לגביי זה שהיא התרחקה ממנו בגלל שהיא לא הצליחה להתגבר ולהמשיך הלאה והבינה שזו הדרך היחידה... עוד במהלך ההתרחקות שלה ממנו הגישה שלו לגביה השתנתה, והכל נסגר טוב ויפה בתחום הזה בקשר שלנו... אלא ש...עד אותו יום, למרות שגם בנושא הזה היו לנו ריבים, לא פגשתי אף חבר שלו. כלום... אני מבינה את המורכבות עם העניין שהאקסית שלך חלק ממעגל החברים שלך, אבל קיבינימט, היינו כבר שנה יחד. וכחלק מהבלאגן בינו לבין האקסית, נוצר מצב שחלק מהחברים שלו התרחקו ממנו וחלק התקרבו אליו והתרחקו ממנה, וזה יצר מצב קצת מוזר. אבל, עדיין לא פגשתי אפילו לא חבר אחד שלו, או ידידה, וניסיתי ליזום מצבים, וניסיתי לדחוף את עצמי, ויצא שבכל פעם מחדש משהו התבטל, משהו צץ, משהו קרה, איכשהוא בסוף אחרי שפיתחתי ממש תקוות כל פעם מחדש התאכזבתי. והנה אנחנו, אחרי 3 שנים, ועדיין כלום, וכולם שם יודעים עליי, ובאחד הריבים שלנו בנושא הוא בעצמו אמר שגם חברים שלו משגעים אותו לגביי וסקרנים להכיר אותי, וכלום. ואני מבינה שכשהוא נפגש אחד על אחד עם ידידה זה אולי לא קשור, אבל ראבאק, שלוש שנים ולא הייתה הזדמנות? וכשיש ואתה מסכים שאבוא איכשהוא זה תמיד נדפק? ונוסיף לזה, את העובדה שגם חוץ מלפגוש את אחיו בטעות פעם אחת, גם את ההורים שלו לא פגשתי למרות שגם פה נורא רציתי וניסיתי... איכשהוא הוזמנתי אליו או בלילה מאוחר, או כשהם לא בבית... וגם דיברתי פעם עם אמא שלו בפלאפון והיא נזפה בי שהיא מזמינה אותי ואני לא מגיעה, ואמרתי לה שהיא צריכה לנזוף בבן שלה כי הוא לא מעביר את ההזמנות... ואז פתאום הרגשתי ממש חרא... כי.. מה הקטע? למה אתה כלכך מתבייש? אני יודעת שהוא יצא מהקשר עם האקסית מאוד מצולק בכל מה שקשור לחברים והמשפחה אבל... תתגבר? חשוב לי כמובן לציין, שהוא חלק מאוד אינטגרלי מהמשפחה שלי, ומהחברים שלי, הוא אנשים מהמעגל חברים הכי רחוק שלי בערך... ואני גם יודעת שזה באיזה שהוא מקום גם באשמתי, אני נתתי לו כביכול לחמוק מזה בקלות כל פעם עד שזה כבר נגרר והפך להיות ממש פתאטי.. אבל מצד שני בכל פעם שהעלאתי מקרה ספציפי הוא ביטל לחלוטין כל מה שאמרתי וכעס שזה מה שאני חושבת, וכשהעלאתי טענות כלליות גם בסופו של דבר יצאתי לא בסדר... שזה מומחיות ממש גדולה שלו, לגרום לי להרגיש לא בסדר בסוף, דבר שבשנה וחצי האחרונות נורא השתנה כי זה לא מוצא חן בעיני, אבל עדיין הוא לא מוכן לקבל מצב שבו הוא נהג בצורה לא בסדר. אין מצב כזה בעולם... אני מצטערת שזה ארוך... אם קראת עד פה מגיע לך פרס, בחיי! יש עוד קצת.. וזהו! חתונה. הנה, אמרתי את זה בקול רם. אם הוא לא היה נוהג כמו שהוא נוהג, רוב הסיכויים שזה בכלל לא היה אישיו, כי אני מודה, אני לא רואה את עצמי מתחתנת בשנים הקרובות, אני לא במקום הזה בחיים, אבל בעתיד כן, ולא יודעת, יש מצב שזה יהיה איתו, ויש מצב גם שלא, אבל אני גם לא הייתי נשארת בקשר הזה כל כך הרבה זמן, אם לא הייתי רואה איזה שהיא אפשרות לעתיד עם הבחור.. אבל הוא? שוב נכנס עניין האקסית, שלחלוטין מההתחלה היה לה ברור שיתחתנו ונורא לחצה ונורא הכל, אבל, שוב, אני זה לא היא, ובחיים לא לחצתי, אבל פה ושם כשהיינו מדברים על חתונות (של אחרים) הוא דאג כמובן להביע אנטי מוחלט... ואני בחיים לא אשכח הערה שהוא העיר פעם, אני וחברתי הטובה צחקנו לנו על סגנוןן השמלות חתונה שבנות כיתתנו הנשואות כבר אימצו לעצמן, ואמרתי לו שזה טוב כי ככה אני יודעת איזה טעויות לא אעשה בחתונה שלי, והוא אמר משהו בלחץ שנוסח בצורה מזעזעת - "בהצלחה בלמצוא מישהו שיתחתן איתך..." וממש נעלבתי עליו והוא ניסה להגיד לי שהוא לא התכוון לאיך שזה יצא ושזה סתם מלחיץ לדבר על זה... ועברנו את זה... עד שהגענו לתקופה האחרונה... שבה בכל הזדמנות שיש אפילו אזכור לחתונה (אפילו בטלוויזיה) זה ישר "למה שאנשים יתחתנו"/"למה צריך ילדים"/או שנגיד דיברנו על מישהו מהמילואים שלו בן 31 שלא נשוי וגר אצל ההורים והוא ישר "סבבה גם אני לא אהיה נשוי תכלס בגיל 31 או בכלל...." וזה מגוחך כי קודם כל, בחיים לא לחצתי עליו או העלאתי אפילו את הנושא בהקשר שלנו!! ודבר שני, תתבגר!! אז אתמול ראינו חברים, והיה את הפרק שרייצל מופיע בחתונה של רוס ואמרתי לו שאיזה מצחיק זה שהיא בטרנינג, והוא כזה "זה מה שאני אלבש לחתונה שלך.." וזה פשוט מחרפן אותי, כי במקום לגרום לי לרדת מהנושא הזה שבכלל מעולם לא היה אישיו בינינו, הוא רק גורם לי להרהר בזה עוד יותר... וזה מצחיק כי בשיחות בודדות שהיו לנו הוא דווקא כן דיבר על זה שהוא כן יודע שיום אחד הוא יתחתן וכאלה... חברה שלי גם אמרה שזה מפגר, כי זה פשוט התנהגות טיפוסית לו, שאם אחכ יום אחד אבוא אליו בטענות הוא יוכל להאשים אותי שהוא כל הזמן אמר לי מה הכוונות שלו לגביי העתיד שלו... ובתכלס, אחרי כל זה, אני בעיקר לפעמים חושבת, שאולי הבעיה היא לא בכלליות בגישה שלו, אלא שזה הגישה שלו לגביי הקשר שלי ושלו? ואחרי כל החפירה הזו אני מרגישה שמי שתקרא את זה תחשוב שהקשר בינינו בעיקר רע, אבל זה לא המצב, להיפך, יש הרבה יותר טוב מרע, אבל יש גם דברים רעים, שנגררים עם הקשר, וכשהם עולים לפעמים אני ממש מרגישה שהם מהותיים מידי... ואני לא יודעת מה לעשות לגביהם? איך אני יכולה להביא לשינוי בדברים האלה? כי לפעמים אני חושבת שאני כנראה לא אוכל, כי הוא לא מעוניין לשנות אותם... ואני אוהבת אותו, והוא אותי, ואין לי ספק לגביי זה, וממש ממש כיף לנו יחד ואנחנו ממש טובים יחד ובחיים לא חשבתי שארגיש ככה עם מישהו, ודווקא בגלל זה, הדברים האלה פוגעים אפילו יותר... אני אשמח לתגובה... ותודה אם שרדת עד כה...
קצת בא לי לחפור... אפשר? אני והבחור (כן, למי שזוכרת אותי אז... אותו אחד) מציינים החודש (נובמבר, אין לנו ממש תאריך מדויק בחודש) 3 שנים. שזה פאקינג הרבה זמן, שבמהלכם היו בין היתר מורדות אבל כמובן שכמות העליות גברה עליהם אחרת כנראה לא היינו במעמד זה כיום... מצד שני, נראה לי גם שהיו לא מעט "ויתורים" שעשיתי בדרך ואולי אפילו טעויות ששמרו על המצב ככה... אני גם חושבת שבשנה ואולי אפילו יותר האחרונות של הקשר ממש שיניתי גישה בעקבות ההבנה על הויתורים ואני מנסה (ולרוב זה גם קורה) יותר לעמוד על שלי.. ולמרות כל זה, עדיין נותרו כמה דברים שאיכשהוא נגררו להם ככה, במהלך השלוש שנים, והם אפילו דברים לא קטנים.. ועכשיו זה פשוט מרגיש כבר מגוחך(?) זה קצת מוזר לי להסביר בלי כל הרקע מסביב, אבל אני אנסה גם לתת רקע וגם להסביר... נתחיל מהדבר הקטן - כשהתחלנו לצאת הוא היה במעיין קשר ממש לא בריא עם האקסית שלו, (לא היה בינהם כלום, אבל היא לחלוטין לא התגברה עליו וגם הראתה לו את זה) דבר שהיו לנו ריב או שניים לגביו שבהם הוא סירב לחלוטין לקבל את מה שאני מרגישה כלפי העניין הזה... אחרי זמן מה במצב הזה, היא התחילה להתרחק ממנו, עד לניתוק קשר מוחלט, ואז היא טסה לחול וכתבה לו מייל "מרגש" (סליחה על החוסר אהדה כלפיה, בתכלס הבחורה באמת מסכנה... מדובר בלא מעט זמן שבמהלכו היא חיה באשליות לגביהם והוא גם לחלוטין כנראה טיפח את זה ונהנה מהתשומת לב....?) לגביי זה שהיא התרחקה ממנו בגלל שהיא לא הצליחה להתגבר ולהמשיך הלאה והבינה שזו הדרך היחידה... עוד במהלך ההתרחקות שלה ממנו הגישה שלו לגביה השתנתה, והכל נסגר טוב ויפה בתחום הזה בקשר שלנו... אלא ש...עד אותו יום, למרות שגם בנושא הזה היו לנו ריבים, לא פגשתי אף חבר שלו. כלום... אני מבינה את המורכבות עם העניין שהאקסית שלך חלק ממעגל החברים שלך, אבל קיבינימט, היינו כבר שנה יחד. וכחלק מהבלאגן בינו לבין האקסית, נוצר מצב שחלק מהחברים שלו התרחקו ממנו וחלק התקרבו אליו והתרחקו ממנה, וזה יצר מצב קצת מוזר. אבל, עדיין לא פגשתי אפילו לא חבר אחד שלו, או ידידה, וניסיתי ליזום מצבים, וניסיתי לדחוף את עצמי, ויצא שבכל פעם מחדש משהו התבטל, משהו צץ, משהו קרה, איכשהוא בסוף אחרי שפיתחתי ממש תקוות כל פעם מחדש התאכזבתי. והנה אנחנו, אחרי 3 שנים, ועדיין כלום, וכולם שם יודעים עליי, ובאחד הריבים שלנו בנושא הוא בעצמו אמר שגם חברים שלו משגעים אותו לגביי וסקרנים להכיר אותי, וכלום. ואני מבינה שכשהוא נפגש אחד על אחד עם ידידה זה אולי לא קשור, אבל ראבאק, שלוש שנים ולא הייתה הזדמנות? וכשיש ואתה מסכים שאבוא איכשהוא זה תמיד נדפק? ונוסיף לזה, את העובדה שגם חוץ מלפגוש את אחיו בטעות פעם אחת, גם את ההורים שלו לא פגשתי למרות שגם פה נורא רציתי וניסיתי... איכשהוא הוזמנתי אליו או בלילה מאוחר, או כשהם לא בבית... וגם דיברתי פעם עם אמא שלו בפלאפון והיא נזפה בי שהיא מזמינה אותי ואני לא מגיעה, ואמרתי לה שהיא צריכה לנזוף בבן שלה כי הוא לא מעביר את ההזמנות... ואז פתאום הרגשתי ממש חרא... כי.. מה הקטע? למה אתה כלכך מתבייש? אני יודעת שהוא יצא מהקשר עם האקסית מאוד מצולק בכל מה שקשור לחברים והמשפחה אבל... תתגבר? חשוב לי כמובן לציין, שהוא חלק מאוד אינטגרלי מהמשפחה שלי, ומהחברים שלי, הוא אנשים מהמעגל חברים הכי רחוק שלי בערך... ואני גם יודעת שזה באיזה שהוא מקום גם באשמתי, אני נתתי לו כביכול לחמוק מזה בקלות כל פעם עד שזה כבר נגרר והפך להיות ממש פתאטי.. אבל מצד שני בכל פעם שהעלאתי מקרה ספציפי הוא ביטל לחלוטין כל מה שאמרתי וכעס שזה מה שאני חושבת, וכשהעלאתי טענות כלליות גם בסופו של דבר יצאתי לא בסדר... שזה מומחיות ממש גדולה שלו, לגרום לי להרגיש לא בסדר בסוף, דבר שבשנה וחצי האחרונות נורא השתנה כי זה לא מוצא חן בעיני, אבל עדיין הוא לא מוכן לקבל מצב שבו הוא נהג בצורה לא בסדר. אין מצב כזה בעולם... אני מצטערת שזה ארוך... אם קראת עד פה מגיע לך פרס, בחיי! יש עוד קצת.. וזהו! חתונה. הנה, אמרתי את זה בקול רם. אם הוא לא היה נוהג כמו שהוא נוהג, רוב הסיכויים שזה בכלל לא היה אישיו, כי אני מודה, אני לא רואה את עצמי מתחתנת בשנים הקרובות, אני לא במקום הזה בחיים, אבל בעתיד כן, ולא יודעת, יש מצב שזה יהיה איתו, ויש מצב גם שלא, אבל אני גם לא הייתי נשארת בקשר הזה כל כך הרבה זמן, אם לא הייתי רואה איזה שהיא אפשרות לעתיד עם הבחור.. אבל הוא? שוב נכנס עניין האקסית, שלחלוטין מההתחלה היה לה ברור שיתחתנו ונורא לחצה ונורא הכל, אבל, שוב, אני זה לא היא, ובחיים לא לחצתי, אבל פה ושם כשהיינו מדברים על חתונות (של אחרים) הוא דאג כמובן להביע אנטי מוחלט... ואני בחיים לא אשכח הערה שהוא העיר פעם, אני וחברתי הטובה צחקנו לנו על סגנוןן השמלות חתונה שבנות כיתתנו הנשואות כבר אימצו לעצמן, ואמרתי לו שזה טוב כי ככה אני יודעת איזה טעויות לא אעשה בחתונה שלי, והוא אמר משהו בלחץ שנוסח בצורה מזעזעת - "בהצלחה בלמצוא מישהו שיתחתן איתך..." וממש נעלבתי עליו והוא ניסה להגיד לי שהוא לא התכוון לאיך שזה יצא ושזה סתם מלחיץ לדבר על זה... ועברנו את זה... עד שהגענו לתקופה האחרונה... שבה בכל הזדמנות שיש אפילו אזכור לחתונה (אפילו בטלוויזיה) זה ישר "למה שאנשים יתחתנו"/"למה צריך ילדים"/או שנגיד דיברנו על מישהו מהמילואים שלו בן 31 שלא נשוי וגר אצל ההורים והוא ישר "סבבה גם אני לא אהיה נשוי תכלס בגיל 31 או בכלל...." וזה מגוחך כי קודם כל, בחיים לא לחצתי עליו או העלאתי אפילו את הנושא בהקשר שלנו!! ודבר שני, תתבגר!! אז אתמול ראינו חברים, והיה את הפרק שרייצל מופיע בחתונה של רוס ואמרתי לו שאיזה מצחיק זה שהיא בטרנינג, והוא כזה "זה מה שאני אלבש לחתונה שלך.." וזה פשוט מחרפן אותי, כי במקום לגרום לי לרדת מהנושא הזה שבכלל מעולם לא היה אישיו בינינו, הוא רק גורם לי להרהר בזה עוד יותר... וזה מצחיק כי בשיחות בודדות שהיו לנו הוא דווקא כן דיבר על זה שהוא כן יודע שיום אחד הוא יתחתן וכאלה... חברה שלי גם אמרה שזה מפגר, כי זה פשוט התנהגות טיפוסית לו, שאם אחכ יום אחד אבוא אליו בטענות הוא יוכל להאשים אותי שהוא כל הזמן אמר לי מה הכוונות שלו לגביי העתיד שלו... ובתכלס, אחרי כל זה, אני בעיקר לפעמים חושבת, שאולי הבעיה היא לא בכלליות בגישה שלו, אלא שזה הגישה שלו לגביי הקשר שלי ושלו? ואחרי כל החפירה הזו אני מרגישה שמי שתקרא את זה תחשוב שהקשר בינינו בעיקר רע, אבל זה לא המצב, להיפך, יש הרבה יותר טוב מרע, אבל יש גם דברים רעים, שנגררים עם הקשר, וכשהם עולים לפעמים אני ממש מרגישה שהם מהותיים מידי... ואני לא יודעת מה לעשות לגביהם? איך אני יכולה להביא לשינוי בדברים האלה? כי לפעמים אני חושבת שאני כנראה לא אוכל, כי הוא לא מעוניין לשנות אותם... ואני אוהבת אותו, והוא אותי, ואין לי ספק לגביי זה, וממש ממש כיף לנו יחד ואנחנו ממש טובים יחד ובחיים לא חשבתי שארגיש ככה עם מישהו, ודווקא בגלל זה, הדברים האלה פוגעים אפילו יותר... אני אשמח לתגובה... ותודה אם שרדת עד כה...
התיאור שלך באמת נשמע לא טוב. לא מגיע לך שלא יכבדו אותך, שלא יתגאו בך. מצד שני, הדברים באמת מוצגים פה בצבע אחד. לדעתי את צריכה לעשות חשבון נפש ולהחליט. ממה שתיארת פה כרגע, הבחור הזה לא שווה אותך.