מיתולוגיות כמטאפורות
אני רואה את המיתולוגיות השונות בארבעה רבדים - בשם שאני מאמץ מהיהדות - פרד"ס (פשט, רמז, דרש וסוד). חלק מהסיפורים המיתולוגיים מבוססים על אירועים אמיתיים, שעם הזמן קיבלו צביון אחר ונועדו להעביר נקודה מסויימת. כך למשל, אני בהחלט מאמין שהיתה מלחמה כנגד איליון (טרויה) שהשתתפו בה קואליציות רחבות, אבל משום שעד שהסיפור נכתב בפעם הראשונה (כנראה במאות ה-7-8 לפנה"ס) עברו בעיקר בע"פ בידי מספרי סיפורים, ייתכנו הבדלים משמעותיים ממה שהתרחש באמת. הנה ציטוט מתוך הודעה שכתבתי לפני כמעט שלוש שנים: "כאשר אני קורא סיפור מיתולוגי, אני מנסה לקרוא אותו בכמה רבדים (תלוי גם איך נכתב. יש כאלו הנכתבים כ"פרוזה", כתיאור של מאורעות, אחרים נכתבים בצורה יותר לירית, יותר "סיפורית"). קודם כל, אני נהנה מהסיפור, מהפשט. אני מנסה לראות לפעמים האם יש חפיפה להיסטוריה, זה ה"דרש" בעיני - איזשהו שיעור מוסרי,כזה או אחר. אח"כ מגיע תורו של ה"רמז" - האם מצביעים כאן על איזשהו תהליך אנושי - היסטורי, או כזה שנכון לכל תקופה ותקופה. בסוף בא שלב ה"סוד" - מה מתחבא בין השורות מבחינה רוחנית. איזה שיעור רוחני, איזו חוויה דתית מסתתרת לה בין השורות - או אולי היא גלויה לחלוטין? החלוקה ל"פרד"ס" (פשט, רמז, דרש וסוד) היא חלוקה שאמצתי מהיהדות. אולי לא כלשונה, אך זה נמצא בבסיס החלוקה שלי לרבדים של סיפור מיתולוגי. יש אנשים שיקראו את זה קצת אחרת. בסופו של דבר - אני מייחס חשיבות דתית למיתולוגיות השונות - בין אם לי עצמי, ובין אם לאחרים." <סוף ציטוט> בדת שהנטיה שלי הכי קרובה אליה, אין כתבי קודש, והסיפור ה"מיתולוגי" היחיד, בעצם, הוא כולו מתרחש ברובד האלוהי (סוד, אם תרצו), כך שאין כאן עניין של בריאה כזו או אחרת (בוויקה גם אין סיפור בריאה אינהרנטי. אולי בעבר הרחוק היה, אך כמו סיפור הבריאה הקלטי, לא שרד. כיום ישנן כמה גרסאות, הכי מוכרת היא של קאנינגהאם, אך מקריאה בכתבים שונים וכן דיונים ברחבי הרשת, הגעתי למסקנה שסיפור בריאה של ממש הוא לא באמת רלוונטי לאמונת הוויקה. אם כבר, חסרונו משמעותי יותר).
