מיתת מלך מצריים, פסח וקורונה במאה ה 21
האגדה של פסח מספרת לנו כך: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו יי אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משעבדים היינו לפרעה במצרים. ואפילו כלנו חכמים, כלנו נבונים, כלנו זקנים, כלנו יודעים את התורה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח".
על מה בעצם מדובר?
לא מדובר על סיפור היסטורי עם דמויות ססגוניות.
מדובר בתהליך פנימי שעובר האדם הפרטי והאומה כולה. ואילו היום במאה ה21 נעשתה האנושות כולה ככפר גלובלי אחד.
אז על מה באמת מספרת האגדה של פסח?
האגדה מספרת לנו כך: "ונצעק אל יי אלהי אבתינו - כמה שנאמר: ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים , ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה".
מישהו עצר פעם וניסה לחשוב על מה באמת מדובר?
מקובלים מספרים לנו שעם ישראל היה במצב ששלט בו מלך מצרים שהוא האגו.
לא מדובר במצרי חיצוני. מדובר בכך שבתוכם שלטו רצונות אגואיסטים והם נקראו המצרים.
וכשנאמר: "וימת מלך מצרים", מדובר במצב שהרצון האגואיסטי מת. או יותר נכון המילויים השטחיים והאגואיסטים הסתיימו. וכשהתגלתה ההרגשה בתוך הרצון שהוא מת, בני ישראל נאנחו מכך שאינם יכולים להשיג מילוי חדש ומענג לרצון שלהם.
ועל זה כתוב:" זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים: ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו
מה עם ישראל בעצם טוען? שהוא זוכר ומתגעגע ל אותם המילויים האגואיסטים שמילאו את הרצון שלו, ועכשיו? הוא מרגיש עצמו ריקן מאותם המילויים. ועל זה הוא מתלונן.
דווקא הודות לכך שאני נמצא במדבר, במצב שאין לי כלום ואני מרגיש ריק, אני יכול לגלות מקום למילוי אחר, ברמה וממד אחר. מצב שבו אני שואל, בשביל מה כל זה, למה אני חי, בשביל מה הסבל שאני מרגיש ברצון שלי. וזה נקרא עליית מ"ן, זו עליית התפילה שלי, בקשה במדבר היבש. וזה קורה רק כשאני ריק לגמרי מאותם מילויים אגואיסטים, ואין לי כלום.
מצב מוכר???
אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה אנחנו חווים תופעה שמצד אחד היא מפחידה ומושגת כשלילית אך מצד שני עוזרת לנו להבין עד כמה חסרה לנו ההבנה של חשיבות האיחוד ואחדות בעולם גלובלי שבמאה ה21 דורש לעלות דרגה. לפתע צצה לה תופעה חדשה ושמה קורונה, שבפעם הראשונה "מאיימת" לאחד את האנושות.
קיימת הרגשה כי "מלך מצרים מת". (הרצון האגואיסטי שהיה ממלא את עצמו ללא הפסקה)
תופעת הקורונה בולמת את הטירוף שהיינו בו. עוצרת את שטף החיים הריקני ומביאה אותנו להפסיק לסגוד ולהעלות תפילות ל "אל הצרכנות" ובמקום זה לעשות בירורים פנימיים על מה באמת צריך להתפלל.
עוד נגלה שבאותו כפר גלובלי קיימת חוקיות בריאה ורק אנו בני האדם נמצאים בהופכיות מאותה חוקיות.
כדור הארץ מאותת לנו שצריך להתעורר, לשנות כיוון לטובת פרדיגמה חדשה שתחייב אותנו להשתנות, להתחשב באחר ולשדרג את המהות הפנימית שלנו.
לפי חכמת הקבלה הכול תלוי ביחסים בינינו, באיכות החיבור שנוכל לקיים. ואם אנחנו כאן בעולם הזה נדע לקיים אותו, מהשורש שלנו יופיעו בעולם הזה תבניות וצורות מתוקנות וידידותיות יותר. וזו תהיה יציאת מצריים האמתית, יציאה מהאגו המקולקל,
האגדה של פסח מספרת לנו כך: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו יי אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משעבדים היינו לפרעה במצרים. ואפילו כלנו חכמים, כלנו נבונים, כלנו זקנים, כלנו יודעים את התורה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח".
על מה בעצם מדובר?
לא מדובר על סיפור היסטורי עם דמויות ססגוניות.
מדובר בתהליך פנימי שעובר האדם הפרטי והאומה כולה. ואילו היום במאה ה21 נעשתה האנושות כולה ככפר גלובלי אחד.
אז על מה באמת מספרת האגדה של פסח?
האגדה מספרת לנו כך: "ונצעק אל יי אלהי אבתינו - כמה שנאמר: ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים , ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה".
מישהו עצר פעם וניסה לחשוב על מה באמת מדובר?
מקובלים מספרים לנו שעם ישראל היה במצב ששלט בו מלך מצרים שהוא האגו.
לא מדובר במצרי חיצוני. מדובר בכך שבתוכם שלטו רצונות אגואיסטים והם נקראו המצרים.
וכשנאמר: "וימת מלך מצרים", מדובר במצב שהרצון האגואיסטי מת. או יותר נכון המילויים השטחיים והאגואיסטים הסתיימו. וכשהתגלתה ההרגשה בתוך הרצון שהוא מת, בני ישראל נאנחו מכך שאינם יכולים להשיג מילוי חדש ומענג לרצון שלהם.
ועל זה כתוב:" זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים: ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו
מה עם ישראל בעצם טוען? שהוא זוכר ומתגעגע ל אותם המילויים האגואיסטים שמילאו את הרצון שלו, ועכשיו? הוא מרגיש עצמו ריקן מאותם המילויים. ועל זה הוא מתלונן.
דווקא הודות לכך שאני נמצא במדבר, במצב שאין לי כלום ואני מרגיש ריק, אני יכול לגלות מקום למילוי אחר, ברמה וממד אחר. מצב שבו אני שואל, בשביל מה כל זה, למה אני חי, בשביל מה הסבל שאני מרגיש ברצון שלי. וזה נקרא עליית מ"ן, זו עליית התפילה שלי, בקשה במדבר היבש. וזה קורה רק כשאני ריק לגמרי מאותם מילויים אגואיסטים, ואין לי כלום.
מצב מוכר???
אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה אנחנו חווים תופעה שמצד אחד היא מפחידה ומושגת כשלילית אך מצד שני עוזרת לנו להבין עד כמה חסרה לנו ההבנה של חשיבות האיחוד ואחדות בעולם גלובלי שבמאה ה21 דורש לעלות דרגה. לפתע צצה לה תופעה חדשה ושמה קורונה, שבפעם הראשונה "מאיימת" לאחד את האנושות.
קיימת הרגשה כי "מלך מצרים מת". (הרצון האגואיסטי שהיה ממלא את עצמו ללא הפסקה)
תופעת הקורונה בולמת את הטירוף שהיינו בו. עוצרת את שטף החיים הריקני ומביאה אותנו להפסיק לסגוד ולהעלות תפילות ל "אל הצרכנות" ובמקום זה לעשות בירורים פנימיים על מה באמת צריך להתפלל.
עוד נגלה שבאותו כפר גלובלי קיימת חוקיות בריאה ורק אנו בני האדם נמצאים בהופכיות מאותה חוקיות.
כדור הארץ מאותת לנו שצריך להתעורר, לשנות כיוון לטובת פרדיגמה חדשה שתחייב אותנו להשתנות, להתחשב באחר ולשדרג את המהות הפנימית שלנו.
לפי חכמת הקבלה הכול תלוי ביחסים בינינו, באיכות החיבור שנוכל לקיים. ואם אנחנו כאן בעולם הזה נדע לקיים אותו, מהשורש שלנו יופיעו בעולם הזה תבניות וצורות מתוקנות וידידותיות יותר. וזו תהיה יציאת מצריים האמתית, יציאה מהאגו המקולקל,
