והנה אני
אני אילה, בת 34, פסיכולוגית, אוהבת מאד לבהות בים, לקרוא (שירה ופרוזה), קולנוע, לשיר. לפעמים מעזה לשלוח יד (גמלונית מאד) בהלחנה של שיריי ואז שני תחביביי מתאחדים לרגע נדיר... אני כותבת שירים מכיתה א', אבל עם הפסקות ארוכות, לפעמים של שנים, ולאחרונה ממש לא נחה עליי המוזה לצערי. לגבי אייקון - אני ממש לא איזו חיית אינטרנט, ואולי שמתם לב שאינני משתמשת באייקונים בד"כ, ובכל אופן הייתי מוסיפה אייקון של "קראתי ופשוט אין לי כרגע הריכוז המספיק להפקת תגובה מועילה". הייתי מוציאה מהלכסיקון ביטויים כמו "הוא לא ברמה שלי"/"אני לא ברמה שלו" וכל ביטוי אחר שמתייחס אל אנשים בצורה כל כך חד מימדית, כאילו יש איזה סולם מוסכם ואובייקטיבי שכולנו מדורגים עליו. מאחר וגם אני חוטאת לעיתים בחשיבה מהסוג הזה, ראוי לציין שאני מנסה להוציא אותם קודם כל מהלכסיקון שלי.... שירה היא כמו מיץ פטל - חשוב לא למהול אותה מדי וגם שלא תהיה מתוקה מדי. הייתי שמחה לכתוב דואט עם אגי משעול או עם מאיר אריאל. פשוט נראה לי שיהיה קודם כל מאד כיף, מעבר לכבוד ולתוצר האמנותי... הייתי שמחה לומר שאקרא שוב את התנ"ך אבל לבורותי לא קראתי את כל כולו עדיין אפילו פעם אחת. יש כמה ספרים שקראתי פעמיים ואפילו יותר. בינהם "חמדת", "מוטל בן פייסי החזן", "שירה" (של עגנון), "שוגון" ו"מלון ניו-המפשייר". כשאני מנסה למצוא קו מאחד לכולם עולים בדעתי שני דברים: אחד - את כולם קראתי בתקופה שבה הייתי יותר פנויה (חלק בילדותי), כי בגדול נראה לי שכמעט כל ספר טוב כדאי לקרוא יותר מפעם אחת ושתיים - הם הסבו לי עונג רב, אז אם לבחור ספר נוסף שפשוט יהיה לי כיף גדול לקראו שוב - נראה לי שדווקא הייתי הולכת על "בביתו במדבר" שהצחיק אותי נורא או על "תאונות" שנתן לי המון נחמה ותקווה. זהו, זו אני על קצה המזלג. מקווה שהמזלג שלכם לא התכופף מעומס פרטים...