רשמים מהשטח
אחרי שקיבלתי כמה סירובים מנומסים, התקשרתי לידידתי שדווקא שמחה מהרעיון לראות קצת מטאורים בימים טרופים אלו. הלכנו לנו לחוף הנפרד בהרצליה, ורצינו להתמקם על החוף. הגאות היתה בשיאה, והמים הגיעו כמעט עד אלינו, אז אני הצעתי שנתמקם בירידה לחוף (זה מעין שביל גישה ארוך כזה), וכך היה. וכך צפינו לנו בשמיים במשך דקות ארוכות, אך מטאורים - אין. התחלנו להעביר את הזמן בשירי ארץ ישראל היפה והטובה, וקצת משירי ארץ ישראל הפחות יפה והפחות טובה. זוגתי החלה להתייאש ואמרה שהיא רק רוצה שנראה מטאור אחד, כדי שנדע שיש תקווה. ובאמת, רגע לפני שהתייאשנו - נפל לו המטאור. ככה העברנו לנו שעות שם ("עוד 10 דקות הולכים"), בעיקר אני ראיתי מטאורים וזוגתי נטתה לפספס אותם. אחרי כמה וכמה נסיונות אפילו שנינו ראינו את אותו מטאור, ורוב המטאורים היו גדולים, בהירים ויפים. מתישהו זוגתי נרדמה ואני המשכתי לצפות במטר לבד (עד שהיא התעוררה ושוב נרדמה ושוב התעוררה וחוזר חלילה). עד שמיצינו (למרות שרק התקרבנו לשיא). בסופו של דבר אמרנו שאנחנו רוצים רק לראות 3 מטאורים אחרונים לפני שנלך, ואז, כאילו אלוהים שמע אותנו, נפלו להם 3 מטאורים בזה אחר זה, תוך בערך חצי דקה. ואז הלכנו. עייפים אך מרוצים, קיבלנו את השלל שרצינו, כל אחד הלך לביתו הוא, ואני שוב ראיתי מטאורים (עכשיו רק צריך איכשהו לקום ב-7) לילה טוב