החבר GunSucker היה ונהנה, זה בטוח
היתה הופעה קצת שונה מהרגיל (אם יש בכלל דבר כזה הופעה "רגילה" של רם אוריון): קודם כל, הרבה יותר רועשת מבחינת הגיטרות והסאונד. כבר בשלב הבאלאנס, שיצא לי לשמוע קטע ממנו מהקומה למעלה, היה אפשר ללמוד שמוקד רעידת האדמה הפעם לא יהיה ים המלח, אלא לבונטין 7. עור התוף הרעוע שלי לא איחר להגיב, ובסוף ההופעה - עד למחרת בצהרים, נחוותה סתימה חלקית של האוזן שהיתה קרובה לרמקולים (זה לא בא כדי להתלונן, אלא כדי להמחיש). בזכות חגי שלזינגר, שהמופע היה גם מופע פרידה ממנו, נהנינו משני שירים שלא מבוצעים בד"כ - "כל העולם" של בתרי זוזי (איזה כיף! אחד האהובים עלי), ו"הייתי נער" של להקת הנח"ל, בדואט מקסים שכבר בוצע פעם עם דפנה, והפעם עם דיה רז (לילו, נראה לי שטוב שלא היית שם...
). דיה רז שרה יפה גם את רוב "מראה אחורית" ולא התבלבלה בכלל במילים למרות שזה קשה, נראה לי. הופעה משוחררת להפליא. אני לא אעיז לקרוא לזה קטעי קישור, אבל יצא שרם אוריון תיבל את ההופעה גם בקצת מלל מעבר לתו-דה ר-בה הרגיל שלו והסתכל לנו לתוך העיניים. בכלל, נדמה לי שזאת היתה פעם ראשונה שהקהל היה יותר ביישן ממנו (הוא היה צריך, למשל, לבקש מאיתנו להתקרב לבמה). בגלל מגבלת הזמן עד ההופעה הבאה בתור באותו ערב בלבונטין, רם נקט בצעדי התייעלות וויתר על ירידה ועליה מחדש לצורך הדרן. היתה הופעה יחסית ארוכה, אבל נשארנו עם הספק שאולי היינו מקבלים עוד כמה שירים אילו רק היה עוד קצת זמן. לסיכום - הופעה חזקה.