אבל באקסמן תמיד היה היגיון.
אפילו בחלקים ההזויים יותר. מה שכל כך אהבתי בגיבורים היה שהיא באמת לא סדרה מופת, אבל היה כיף מאוד לצפות בה. היא היתה מצחיקה, שונה, מעניינת, עם אקשן, דמויות מוזרות, עולם משונה ומתח. כללל פרק מתייחס אלינו הצופים במסתוריות... כל פרק הם מושכים אותנו, ומותחים אותנו... קורצים לנו כי יש משהו שהם יודעים ואנחנו לא.... כל פרק הם משחילים עוד רמז, ועוד מקרה מוזר... וכל פרק אני אומר לעצמי שהם יסבירו את זה בסוף. הם ****בחייייייייםםםםם**** לא הסבירו משהו!!! (הדגש אינסופי נצרך). כל המסתוריות שאופפת כל פרק היא בולשיט שלם! כי להם עצמם אין מושג בגרוש מה הם כותבים או מה ההיגיון. ככה שאם מסירים את כל המסתוריות, כל השוטים הארוכים של כלום, של מבטים שלא מביעים שום דבר, ושל מוזיקה מסתורית, נשארים עם כמה דקות לכל פרק. בזמן שראיתי ג'קיל אהבתי להשוות אותה לגיבורים, כניגוד. כל פרק של ג'קיל גם היה מלא במוזיקה מסתורית, שוטים ארוכים ומבטים... אבל הם הביעו משהו! כל פרק הופצצנו במיליון דברים מדהימים שקרו. כל פרק היה מספק ביותר ומותח בו זמנית. וכל מסתוריות ופרט שהשאירו לפרק הבא... באמת הגיע. אז נכון, לג'קיל היה רק 7 פרקים, כך שקל מאוד לסדרה כזו לא להמרח... אבל אני שואל... לא עדיף???