מי הוא

שמלת תחרה1

Well-known member
הורה שדואג לילדיו, מחנך אותם היטב, מדריך אותם להישגיות, עצמאות, מוסריות וחמלה ונותן להם דוגמה אישית בכל דבר אליו הוא מחנך אותם בעקביות.
מחנך אותם טוב? מי קובע מהו חינוך טוב?
הורה השם את טובת ילדו מלפני טובת עצמו.
במלחמת המפרץ, על ההורה היה לעטות את המסכה לפני שהלביש את הברדסי לילדו, אז....?
 

מקסים 45

Well-known member
גם במטוס, אלו ההנחיות והן הגיוניות, כי ילד לא יכול לשרוד בלי הורה ולא יידע לשים את המסכה על ההורה אם יאבד את הכרתו.
לכן לא תמיד מה שנראה זה נכון, ההורה ששם מסכה לעצמו במטוס או במלחמה זה לא אומר שהוא דואג תחילה לעצמו
 

Harrington

Well-known member
מנהל
מי הוא הורה טוב?
לעניות דעתי אין תשובה גורפת אחת נכונה לשאלה הזאת. מה שבעיני האחד ייחשב כהורות טובה (למשל חינוך להישגיות שהוזכר כאן), בעיני ההורה האחר ייחשב כמיותר או אפילו כחינוך פחות טוב.

אמנם יש עניינים מסוימים שקל לאבחן אותם, בעיקר לכיוון השלילי. כלומר שאם הם מתקיימים מדובר בהורה פחות טוב. אבל לתת תשובה גורפת שתמיד תהיה נכונה מיהו הורה טוב? לטעמי משימה בלתי אפשרית.
 

משתפרת1

Well-known member
לעניות דעתי אין תשובה גורפת אחת נכונה לשאלה הזאת. מה שבעיני האחד ייחשב כהורות טובה (למשל חינוך להישגיות שהוזכר כאן), בעיני ההורה האחר ייחשב כמיותר או אפילו כחינוך פחות טוב.

אמנם יש עניינים מסוימים שקל לאבחן אותם, בעיקר לכיוון השלילי. כלומר שאם הם מתקיימים מדובר בהורה פחות טוב. אבל לתת תשובה גורפת שתמיד תהיה נכונה מיהו הורה טוב? לטעמי משימה בלתי אפשרית.
וזה גם ענין של תקופה.
אם אצטט את "חוסך שבטו- שונא בנו": בעבר הורה היה מחנך היטב את בנו באמצעות שבטו. והשבט הזה לא היה מטפורי בכל המקרים. היום מי שמחנך את ילדיו באמצעות הצלפות נחשב להורה פסול.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
וזה גם ענין של תקופה.
אם אצטט את "חוסך שבטו- שונא בנו": בעבר הורה היה מחנך היטב את בנו באמצעות שבטו. והשבט הזה לא היה מטפורי בכל המקרים. היום מי שמחנך את ילדיו באמצעות הצלפות נחשב להורה פסול.
מסכים וברשותך אוסיף דוגמה נוספת לעניין זה. פעם היה מקובל (ויש מגזרים בהם מקובל גם היום) שהאם נשארת בבית לטפל בילדים ולגדל אותם, בזמן שהאבא יוצא החוצה להביא את הפרנסה לכולם. כך התקיימו המשפחות בעולם כולו במשך אלפי שנים, למעשה עד לדור האחרון פחות או יותר (ואולי זה שלפניו, מקסימום ותלוי בגיאוגרפיה).
כיום מקובל ששני ההורים יוצאים לפרנס ולשם כך הילדים מושמים פעמים רבות בצהרונים ושאר מקומות, כדי לאפשר לשני ההורים לעבוד במשרה מלאה.

בחלק גדול מהמקרים מדובר ברצון האשה להגשמה עצמית. זכותה לצאת לעבוד וברצונה לממש זכות זו, להגשים את עצמה ואת שאיפותיה האישיות. אולם זה בא, באופן מובהק, על חשבון הילדים.

מי ייקרא הורה טוב? אמא שנשארת בבית לטפל בילדים, אבל כתוצאה מכך הם יצטרכו ללבוש את בגדיהם עד לבלאי מוחלט עקב מחסור בכסף לקנות להם בגדים חדשים כל חודשיים (סתם דוגמה, נא לא להיתפס על פסיק), או אמא (זוג) ששמה את ילדיה אצל אשה זרה במשך שעות על גבי שעות, אבל בכך מאפשרת לילדים חיים עשירים יותר?

לטעמי אין כאן תשובה חד-משמעית. כל אחד ודעתו בעניין. אחד יבכר את זכות האם להגשמה עצמית, אחר יטען שטובת הילדים מחייבת כך או אחרת, וכו'. כלומר בסופו של דבר, הכל בעיני המתבונן. אשה שהייתה נוהגת כך לפני 2000 שנה כנראה הייתה נחשבת כהורה גרוע. כיום השאלה הזאת שנויה במחלוקת ולפחות חלק גדול מהמשיבים שיישאלו, יענו כנראה שאין עם זה שום בעיה הורית ושיציאת האם לעבודה לא מורידה כהוא זה מהיותה הורה טוב.
 
למעלה