אני הייתי
בהופעה הראשונה מבין השתיים , האמת היא שזו הפעם הראשונה (מיני רבות שעוד יבואו) שראיתי הופעה של שלומי אחרי תקופה ארוכה שאני מאד אוהבת את המוזיקה שלו . דווקא המקום הכנה, נטול האגו והפשטני משהו בטקסטים שלו כובש אותי , אני לא רואה שוביניזם בטקסטים ואם ישנו כזה אז אני סולחת , אני מעדיפה כנות בוטה מתמלילים פוליטיקלי-קורקטיים מזוייפים שלא יגעו בי . נהנתי מכל שנייה בהופעה , קטעי ההומור הספונטניים , האהבה שהוא עושה עם הפסנתר . הייתה תחושה שהפסנתר זו שפה שניה שלו והשירה שפה ראשונה , ולפרקים שניהם דיברו ואמרו דברים הפוכים , זה היה מרתק בעיני הדיסוננס הזה. אני מקווה שהוא ישאר ידוען למחצה אם זה אומר שהוא יתרחק מהמיינסטרים וישאר כפי שהוא. בקיצור נכבשתי לימור