erantal2000
New member
מי היה מאמין בספטמבר
בואו נחזור שניה ל- 15 לספטמבר. קרולינה בדיוק הפסידו בשבוע 2 לבאפלו. הם איפשרו לק"ב רוקי במשחקו השני לנצח אותם בדרייב של פחות מדקה בלי טיים אאוטים.
בשעה שהאוהדים בראלף וילסון סטדיום השתוללו משמחה וקיוו שסוף סוף הגיע הזמן שלהם, האוהדים בקרולינה שוב עברו לעמדת ההמתנה הרגילה לעונה הבאה. הקבוצה שוב התחילה ב- 0-2, רון ריברה שוב בחר ללכת על המהלך הבטוח במקום לקחת את הסיכון שיכול היה לנצח את המשחק, והמאזן שלו במשחקים שהוכרעו בפחות מ- 7 נקודות הפך להיות 2-13.
בנקודה הזו אף אחד לא האמין שאוהדי הפנתרים יהפכו להיות כל כך נלהבים בקשר לקבוצה שלהם עוד בעונה הזו (או באף עונה בעתיד הנראה לעין, אם לומר את האמת)
אבל ביום ראשון, בבנק אוף אמריקה סטדיום, במשחק מותח, מרגש ומטורף מול היריבה המרה מניו אורלינס, הפנתרים ניצחו בפעם ה- 11 העונה, והבטיחו את ההשתתפות בפלייאוף לראשונה מאז 2008, מול 70,000 אוהדים רטובים עד לשד עצמותיהם מגשם המונסון ששטף את האיצטדיון, שעד לסיום המשחק התקשו להאמין למראה עיניהם.
מה שהם ראו זה התקפה שלא הצליחה להמיר דאון שלישי כל אחר הצהריים (0 מ- 9), אבל הצליחה לתת דרייב נצחון שייכנס לספרי ההיסטוריה של קרולינה. בפיגור 13-10, עם 55 שניות על השעון, ללא פסקי זמן, ללא סטיב סמית ועל מגרש רטוב, החל מקו ה- 35 של הפנתרים, ניוטון מצא את טד גין ל- 37 יארד, אחרי זה את גרג אולסן לעוד 14 יארד, ואחרי זה את דומיניק היקסון לטאצ'דאון המנצח.
המשמעות היא שההשתתפות בפלייאוף הובטחה. ניצחון על אטלנטה ביום ראשון יבטיח לפנתרים שבוע חופש ומשחק פלייאוף ביתי בשרלוט ב- 11 או ב- 12 לינואר.
"הדרך שבה אנחנו מנצחים משחקים היא נפלאה" אמר הסייפטי מייק מיצ'ל
גרג אולסן רץ על המגרש עם 2 ידיים מונפות באוויר. טד גין מקפץ על המגרש כמו ילד קטן. ריאן קליל הולך על הדשא עם אגרוף מונף באוויר.
"בסופו של דבר הסיפור שלנו הוא שעשינו את מה שצריך לעשות בדיוק כשהיינו צריכים את זה, וזה מה שקבוצות טובות עושות" אמר ריאן קליל. "קבוצות טובות מנצחות כשהן צריכות לנצח. נתנו את הטוב ביותר שלנו בדיוק כשהיה צריך את זה. הלוואי שלא היינו צריכים כל כך להקשות על עצמנו. אבל אני מניח שבסופו של דבר נתנו לאוהדים את ההצגה הכי טובה".
רון ריברה עשה את מה שהוא תמיד עושה. לוחץ ידיים למאמן של הקבוצה היריבה ומחפש בקהל את אשתו סטפני. אחרי ההפסד לבאפלו, המשרה שלו היתה על הכף. ולא מדובר בסתם ספקולציה עיתונאית. מדובר בעונה השלישית שלו, והיה ברור שבמידה והשנה הקבוצה לא מגיעה לפלייאוף, או לפחות תהיה מספיק תחרותית בשביל לאיים על הפלייאוף, הוא הולך הביתה. עכשיו הוא אחד המועמדים המובילים להיות מאמן השנה. אם תשאלו אותו, הוא לא יגיע את זה. הוא גם אף פעם לא יגיד "אמרתי לכם". גם אחרי ההפסד לבאפלו הוא אמר שהוא מאמין בקבוצה. אבל עכשיו הוא לא מנפנף בזה. הוא רק אומר "זוהי עונה שלישית. אתה רוצה להאמין שאתה נמצא במקום שאליו אתה רוצה להגיע. אני תמיד האמנתי שאנחנו עושים את הצעדים הנכונים בכיוון הנכון".
למרות דרייב הנצחון המרשים, הפנתרים לקחו 222 יארד ביום ראשון ואיפשרו לניו אורלינס 365. קבוצות טובות יודעות לנצח גם כשהן לא במיטבן, והפנתרים, לפחות התקפית, היו רחוקים מלהיות במיטבם ביום ראשון.
"זה מה שכל כך מרגש בפוטבול" אמר ריברה. "לפעמים יש משחק טוב בהגנה אבל לא משחק טוב בהתקפה. לפעמים זה הפוך. אבל כשבסופו של יום אתה מנצח – זה אומר שאתה בסדר. זה אומר שיש לנו קבוצה טובה".
הפנתרים הולכים לשחק פוטבול בינואר. מי היה מאמין.
בואו נחזור שניה ל- 15 לספטמבר. קרולינה בדיוק הפסידו בשבוע 2 לבאפלו. הם איפשרו לק"ב רוקי במשחקו השני לנצח אותם בדרייב של פחות מדקה בלי טיים אאוטים.
בשעה שהאוהדים בראלף וילסון סטדיום השתוללו משמחה וקיוו שסוף סוף הגיע הזמן שלהם, האוהדים בקרולינה שוב עברו לעמדת ההמתנה הרגילה לעונה הבאה. הקבוצה שוב התחילה ב- 0-2, רון ריברה שוב בחר ללכת על המהלך הבטוח במקום לקחת את הסיכון שיכול היה לנצח את המשחק, והמאזן שלו במשחקים שהוכרעו בפחות מ- 7 נקודות הפך להיות 2-13.
בנקודה הזו אף אחד לא האמין שאוהדי הפנתרים יהפכו להיות כל כך נלהבים בקשר לקבוצה שלהם עוד בעונה הזו (או באף עונה בעתיד הנראה לעין, אם לומר את האמת)
אבל ביום ראשון, בבנק אוף אמריקה סטדיום, במשחק מותח, מרגש ומטורף מול היריבה המרה מניו אורלינס, הפנתרים ניצחו בפעם ה- 11 העונה, והבטיחו את ההשתתפות בפלייאוף לראשונה מאז 2008, מול 70,000 אוהדים רטובים עד לשד עצמותיהם מגשם המונסון ששטף את האיצטדיון, שעד לסיום המשחק התקשו להאמין למראה עיניהם.
מה שהם ראו זה התקפה שלא הצליחה להמיר דאון שלישי כל אחר הצהריים (0 מ- 9), אבל הצליחה לתת דרייב נצחון שייכנס לספרי ההיסטוריה של קרולינה. בפיגור 13-10, עם 55 שניות על השעון, ללא פסקי זמן, ללא סטיב סמית ועל מגרש רטוב, החל מקו ה- 35 של הפנתרים, ניוטון מצא את טד גין ל- 37 יארד, אחרי זה את גרג אולסן לעוד 14 יארד, ואחרי זה את דומיניק היקסון לטאצ'דאון המנצח.
המשמעות היא שההשתתפות בפלייאוף הובטחה. ניצחון על אטלנטה ביום ראשון יבטיח לפנתרים שבוע חופש ומשחק פלייאוף ביתי בשרלוט ב- 11 או ב- 12 לינואר.
"הדרך שבה אנחנו מנצחים משחקים היא נפלאה" אמר הסייפטי מייק מיצ'ל
גרג אולסן רץ על המגרש עם 2 ידיים מונפות באוויר. טד גין מקפץ על המגרש כמו ילד קטן. ריאן קליל הולך על הדשא עם אגרוף מונף באוויר.
"בסופו של דבר הסיפור שלנו הוא שעשינו את מה שצריך לעשות בדיוק כשהיינו צריכים את זה, וזה מה שקבוצות טובות עושות" אמר ריאן קליל. "קבוצות טובות מנצחות כשהן צריכות לנצח. נתנו את הטוב ביותר שלנו בדיוק כשהיה צריך את זה. הלוואי שלא היינו צריכים כל כך להקשות על עצמנו. אבל אני מניח שבסופו של דבר נתנו לאוהדים את ההצגה הכי טובה".
רון ריברה עשה את מה שהוא תמיד עושה. לוחץ ידיים למאמן של הקבוצה היריבה ומחפש בקהל את אשתו סטפני. אחרי ההפסד לבאפלו, המשרה שלו היתה על הכף. ולא מדובר בסתם ספקולציה עיתונאית. מדובר בעונה השלישית שלו, והיה ברור שבמידה והשנה הקבוצה לא מגיעה לפלייאוף, או לפחות תהיה מספיק תחרותית בשביל לאיים על הפלייאוף, הוא הולך הביתה. עכשיו הוא אחד המועמדים המובילים להיות מאמן השנה. אם תשאלו אותו, הוא לא יגיע את זה. הוא גם אף פעם לא יגיד "אמרתי לכם". גם אחרי ההפסד לבאפלו הוא אמר שהוא מאמין בקבוצה. אבל עכשיו הוא לא מנפנף בזה. הוא רק אומר "זוהי עונה שלישית. אתה רוצה להאמין שאתה נמצא במקום שאליו אתה רוצה להגיע. אני תמיד האמנתי שאנחנו עושים את הצעדים הנכונים בכיוון הנכון".
למרות דרייב הנצחון המרשים, הפנתרים לקחו 222 יארד ביום ראשון ואיפשרו לניו אורלינס 365. קבוצות טובות יודעות לנצח גם כשהן לא במיטבן, והפנתרים, לפחות התקפית, היו רחוקים מלהיות במיטבם ביום ראשון.
"זה מה שכל כך מרגש בפוטבול" אמר ריברה. "לפעמים יש משחק טוב בהגנה אבל לא משחק טוב בהתקפה. לפעמים זה הפוך. אבל כשבסופו של יום אתה מנצח – זה אומר שאתה בסדר. זה אומר שיש לנו קבוצה טובה".
הפנתרים הולכים לשחק פוטבול בינואר. מי היה מאמין.