Me4britney
New member
מי היה מאמין? קניתי את אביב גפן...
אז כל הסיפור מתחיל עוד בראשית שנות 2000,כאשר הייתי בן 13 והתחלתי להבין מהו המושג שנקרא 'מוזיקה' ומה עומד מאחורי כל נפלאות המוזיקה. עוד מימי הראשונים כשעוד לא הילכתי שרתי בקולי קולות שירים ישראלים עבריים כגון: אמא יקרה לי,אבאל'ה בוא ללונה פארק ועוד המון (בקיצור 101 שירים ראשונים),מאז כבר הבנתי שלא יהיה מנוס מהחיבור הפנים-נפשי שנמצא בי למוזיקה ושזהו התחום שהולך אני לעסוק בו כל ימיי וכמקצוע לעתיד בפרט. כבר בגיל צעיר הבנתי שאני לא נער רוק מושבע כמו מרבית הנוער שמאזין לרוק ישראלי עוד מלפני שהבין מי עומד מאחורי כל התעשייה הזו,ותמיד הייתי אנטי רוק ישראלי (בפרט) וכמובן רוק בינלאומי. תמיד התחברתי לצד המתוק והעמוק שבי ואהבתי להאזין לשירי פופ מתוקים וחמדמדים,בלדות ושירי סול/נשמה שגרמו לי לקפץ על הכיסא ולשיר אותם עד שחנקתי את גרוני,הם הסבו לי אושר וגם היום כך הדבר. לא יכלתי לסבול את כל התדמית הזו שעומדת מאחורי כל הילדים הרעים של המוזיקה,כפי שאני ראיתי אותם כחיות שצורחות עד עמקי נשמתם ונשארות ללא קול ושהמוזיקה הזו היא פשוט לא מוזיקה אלא אוסף מייבב של צרחות שמחרישות אוזניים. אביב גפן? כששמעתי את שמו רק עלתה בי בחילה נוראית רק מהיכרות התדמית הנוראית שעטפה אותו בימיו הראשונים כאשר נחשף כאומן מוזיקלי ואף פעם לא הבנתי למה כ"כ הרבה מעריצים סוגדים לאומן הזה,שנאתי אותו כ"כ, כל התדמית הפראית,השירים שלא יכלתי לשמוע ולא ניסיתי אפילו גרמו לי פשוט בחילה. לא הבנתי על מה כל הקונצנזוס הזה שכולם עומדים מאחוריו. עד שיום אחד בתאריך ה-7.9.06 יצא אלבום בשם 'יחפה' של הזמרת נינט טייב שמהרגע הראשון שקניתי אותו לא הפסקתי לשמוע אותו עד היום,לא האמנתי שיש בי צד שמתחבר לסיגנון המוזיקלי הזה שתמיד שנאתי ומאז אביב גפן שהוא פרי הפרויקט המוצלח והמצליח שבלעדיו האלבום הזה לא היה נשמע כפי שהוא הפך להיות המלך בשבילי...והיום אחרי אין ספור התלבטויות,בילבולים הצלחתי להגיע להבנה למה כ"כ הרבה אנשים סוגדים ליוצר הכ"כ מיוחד ומוכשר הזה ששמו הוא לא אחר מאשר אביב גפן. היום ה-23.12.06 רכשתי לראשונה תקליט שלו "עם הזמן" שמו הוא,ועכשיו הוא לא מפסיק להתנגן ב-PLAYLIST שלי,אז אביב אני מצטער על זה שלא הערכתי אותך אף פעם ולא הצלחתי להבין אמנות אמיתית מהי. רק רציתי לשתף אתכם בהרגשתי,שבת-שלום ושבוע טוב!
אז כל הסיפור מתחיל עוד בראשית שנות 2000,כאשר הייתי בן 13 והתחלתי להבין מהו המושג שנקרא 'מוזיקה' ומה עומד מאחורי כל נפלאות המוזיקה. עוד מימי הראשונים כשעוד לא הילכתי שרתי בקולי קולות שירים ישראלים עבריים כגון: אמא יקרה לי,אבאל'ה בוא ללונה פארק ועוד המון (בקיצור 101 שירים ראשונים),מאז כבר הבנתי שלא יהיה מנוס מהחיבור הפנים-נפשי שנמצא בי למוזיקה ושזהו התחום שהולך אני לעסוק בו כל ימיי וכמקצוע לעתיד בפרט. כבר בגיל צעיר הבנתי שאני לא נער רוק מושבע כמו מרבית הנוער שמאזין לרוק ישראלי עוד מלפני שהבין מי עומד מאחורי כל התעשייה הזו,ותמיד הייתי אנטי רוק ישראלי (בפרט) וכמובן רוק בינלאומי. תמיד התחברתי לצד המתוק והעמוק שבי ואהבתי להאזין לשירי פופ מתוקים וחמדמדים,בלדות ושירי סול/נשמה שגרמו לי לקפץ על הכיסא ולשיר אותם עד שחנקתי את גרוני,הם הסבו לי אושר וגם היום כך הדבר. לא יכלתי לסבול את כל התדמית הזו שעומדת מאחורי כל הילדים הרעים של המוזיקה,כפי שאני ראיתי אותם כחיות שצורחות עד עמקי נשמתם ונשארות ללא קול ושהמוזיקה הזו היא פשוט לא מוזיקה אלא אוסף מייבב של צרחות שמחרישות אוזניים. אביב גפן? כששמעתי את שמו רק עלתה בי בחילה נוראית רק מהיכרות התדמית הנוראית שעטפה אותו בימיו הראשונים כאשר נחשף כאומן מוזיקלי ואף פעם לא הבנתי למה כ"כ הרבה מעריצים סוגדים לאומן הזה,שנאתי אותו כ"כ, כל התדמית הפראית,השירים שלא יכלתי לשמוע ולא ניסיתי אפילו גרמו לי פשוט בחילה. לא הבנתי על מה כל הקונצנזוס הזה שכולם עומדים מאחוריו. עד שיום אחד בתאריך ה-7.9.06 יצא אלבום בשם 'יחפה' של הזמרת נינט טייב שמהרגע הראשון שקניתי אותו לא הפסקתי לשמוע אותו עד היום,לא האמנתי שיש בי צד שמתחבר לסיגנון המוזיקלי הזה שתמיד שנאתי ומאז אביב גפן שהוא פרי הפרויקט המוצלח והמצליח שבלעדיו האלבום הזה לא היה נשמע כפי שהוא הפך להיות המלך בשבילי...והיום אחרי אין ספור התלבטויות,בילבולים הצלחתי להגיע להבנה למה כ"כ הרבה אנשים סוגדים ליוצר הכ"כ מיוחד ומוכשר הזה ששמו הוא לא אחר מאשר אביב גפן. היום ה-23.12.06 רכשתי לראשונה תקליט שלו "עם הזמן" שמו הוא,ועכשיו הוא לא מפסיק להתנגן ב-PLAYLIST שלי,אז אביב אני מצטער על זה שלא הערכתי אותך אף פעם ולא הצלחתי להבין אמנות אמיתית מהי. רק רציתי לשתף אתכם בהרגשתי,שבת-שלום ושבוע טוב!