לוציפר (לטינית: "נושא האור")
ישעיה י"ד, י"ב: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם" רש"י מפרש שהילל בן שחר הוא כוכב השחר (ונוס), והפסוק מתייחס כאן לשרה (מלאכה) של בבל. על פי זה ישעיה דיבר כאן על מלך בבל. התיאולוגיה הנוצרית תירגמה זאת כ: "כיצד זה נפלת מן העדן, הו לוציפר בן האור". במיתולוגיה היונית "לוציפר" היה שליח הזריחה ותואר כאדם נושא לפיד. מכיון שזה מזכיר את הפסוק בישעיה, זו כנראה הסיבה שהתיאולוגיה הנוצרית "שאלה" את שמו בשביל השטן. האגרת השניה לפטרוס, פרק ב', 4: "הֵן אֱלֹהִים לֹא חָס עַל־הַמַּלְאָכִים הַחַטָּאִים אֲשֶׁר הוֹרִידָם לִבְאֵר שַׁחַת וַיַּסְגִּירֵם בַּמִּשְׁמָר וּבָאֹפֶל עַד־יוֹם הַמִשְׁפָּט" בתיאולוגיה הנוצרית אלוהים יצר מלאכים שישרתו אותו. שליש מהמלאכים בראשות המלאך "הילל בן שחר" (לוציפר) שחטא בחטא הגאווה ברצותו להידמות לאלוהים, קינאו בכוחו ומרדו. אלוהים כעס וזרק אותם למקום סבל וחטא - הגיהנום הנמצא בשאול מתחת לאדמה, שם לוציפר המורד הפך לנושא הרוע והחטא לעומת אלוהים שמייצג את הטוב המוחלט. לוציפר נקרא ה"שטן" והמלאכים האחרים שעימו נקראים "שדים". מאחר שנאמר על הנחש "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" הצלתו של לוציפר מגורלו תלויה בחיסול תוכניתו של אלוהים לגבי האדם, ולכן לוציפר מנסה בכל דרך להפר תוכנית זו. ג'ון מילטון (במאה ה-16)
כתב את תולדותיו של לוציפר.