מי הם ולמה - אמירים השכלים/אהודים ברקים

[ריקי - זו אני]

מדינת ישראל מתבגרת... עוד שנה ועוד שנה... עברנו את
השבעים שנות מדינה ואנו חותרים במרץ רב אל שנתה ה-75...
יותר ויותר אהוד ברקים...
וככל שהמדינה הזו מתבגרת יש בה יותר ויותר אמיר השכלים
ויותר ויותר אהוד ברקים... ויהיו בה עוד ועוד...

מי הם?
אמיר השכל נולד בשנת 1953 להורים יוצאי פולין שהגיעו לארץ ישראל
לפני קום המדינה (ישראל הראשונה לפי הבנתו ותחושתו)... שום דבר יוצא דופן
מן הסתם גם במקומות בהן למד ובגר והתגייס לצבא ההגנה לקורס טייס בהיותו בן 18.
1971.
מכאן אני עוזבת את הויקיפדיה... ואני אקח את הטיפוס (הגזען הזה)
ואהפוך אותו לסמל...
כי איש צבא טייס תובלה האיש הזה קיבל ביושר דרגת קצין.
כטייס וכקצין בצבא ההגנה האיש הזה מפסיק לחיות ולהתנהג
כאשאר בני עמו...
למשל רכב צמוד מגיל 22-23... ממקום העבודה כולל כל ההוצאות...
תלושי דלק לרב ובחינם...
לא תמצאו את האיש הזה דוחף עגלה ברמי לוי, יוחננוף, חצי חינם...
לא בטוח בכלל שהוא שמע על המקומות האלה.
המשכורת שלו גבוה באופן יחסי משאר המשכורות במשק אבל
ההוצאות שלו אפסיות... הוא מתגורר בבסיס חיל האויר כמשל...
כקצין בכיר עטור שבחים או שלא - לישכה פקידות.
בגיל 38 קרי בשנת 1988 האיש הזה לא מבקש... הוא פוקד.
אבל זה הרבה יותר...
בכל מפגש משפחתי... כשהוא צועד ורעייתו מחזיקה בזרועו...
כ ו ל ם יודעים מי נכנס... ומי מסמר הערב...
כשירצו להוכיח את הדברים שכל מיני אומרים... הם יציינו
שישבו איתו לשולחן... אמיר השכל מעדכן את סביבתו...
אמיר השכל יודע.
כמו אהוד ברק...
בתחילת שנות האלפיים מסיים האיש את תפקידיו בצה"ל והוא תא"ל (במיל)
חבר'ה - האנשים האלה יוצאים מהצבא מפוצצים בכסף.
האף למעלה מעלה... ידאגו להם לשולחן כסא... וקירות מסביב... שיבנו
סביבם קירות. רכב יעמוד אין סיבה שיחפש חניה...
ופה מתחילה ההידרדרות הפסיכולוגית הראשונה... פה אין סמלת
שתעמוד דום מול הקומקום החשמלי בלשכה... פה צריך לבקש...
אז נכון שבחתונה של הבן של הבן דודה יש המון כבוד...
אבל רק סיפורים מהעבר... אין עידכונים חמים מהיום...
ההשכלים והברקים נשארו עם הנוסטלגיה...
יתברר להם שמספר החברים שלהם אחרי השרות לא דומה במאומה למספרם
בזמן השרות... גם מספר הטלפונים ביום קצת משתנה...

אלה שכיום המצב קשה... קשה מאוד...
כי בימים שבין השחרור מצה"ל להיום יוצאים היו הזוג השכל
לגיחות בכל רחבי העולם... כל מקום על פני הגלובוס (כמעט) שחפצו להגיע...
הגיעו. כל חוויה שבקשו... חוו...
אפילו אפילו ממש עד הימים האחרונים...
אמיר השכל בן 67. פנסיונר לכל דבר ועניין. הצבא הופך בכל שנה ליותר רחוק
ופחות רלוונטי... ועל כל אלה הקורונה...
אין חו"ל , ישנם רק הקירות בבית והפנסיונרית... מחנק.
הטלפון לא מצלצל... אפילו הזמנה לאיזה חתונה שם יוכל לספר נוסטלגיה...
לא קיים... התסכול הולך וגובר... הבדידות מטרפת... לו רק יתנו לצאת...

אז תבינו אותם... יפי הבלורית... ללא בלורית... ללא כבוד...
ורק אתמול כל סמלת עמדה דום... להגיש לתת אלוף כוס תה...
ועכשיו? הוא נידחף ברחובות כמו אחרון העבריינים... ועוד בידי שוטרת
אתיופית...
את זה הגזען כבר לא יכול יותר להכיל... לא יכול עוד... יש גבול... לא???