לא ידוע, כן ידוע המשפט גם זו לטובה
ב"ה אולי מי שהמציא את המשפט ש"הכל לטובה" זהו אזרח רגיל מן השורה שקיבל דו"ח על חניה לא-חוקית של עגלת סופרמרקט שכונתי. אם כבר מזכירים זאת כך, אז יש משפט ידוע שאמרהּ רבו של רבי עקיבא נחום איש גמזו, אשר גילה את התפיסה "גם זו לטובה" (מס' תענית כא, ע"א). על דרך התפיסה הפנימית של גילוי השורש בענף הגשמי, הרי אנו, כמו שמובא בתלמוד עשר הספירות חלק א, הסתכלות פנימית בתחילתה: "ולפיכך בחרו להם חכמי הקבלה שפה מיוחדת, שאפשר לכנותה "שפת הענפים", להיות שאין לנו שום מהות או הנהגה של איזו מהות בעולם הזה, שלא תהיה נמשכת משרשה שבעולם העליון, ואדרבה, התחלת כל ישות שבעולם הזה, הנה היא מתחילה מהעולם העליון, ואח"כ משתלשלת לעולם הזה וכו' כי לקחו להם את שמות הענפים שבעולם הזה, אשר כל שם מבאר את עצמו, כמורה באצבע על שרשו העליון, אשר במערכת העולמות העליונים וכו' שיהיו הענינים כל כך משולבים זה בזה, בדרך סיבה ומסובב גורם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, שהענינים מלוכדים וקשורים זה בזה מראשה עד סופה, ממש כמו שרשרת אחת ארוכה וכו' שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להכשל בשום הגשמה וטעות, אשר עם הבנת עשר הספירות וכו' האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר הענינים בחכמה הזאת". עכלה"ק. כלומר, שעל האדם לעבוד באמונה למעלה מהדעת, כלומר, להיכנס לתנאים המתאימים שבהם יתאפשר לאדם לגלות את ההשגחה הפרטית באעזשהו אופן כזה או אחר בכדי להצדיק את הנהגת הבורא, דהיינו, שע"י עבודת האמונה למעלה מהדעת, הגוף יסכים, משום שדרך האמונה האדם מתקרב יותר להנהגה האלקית שהיא בעמ"נ להשפיע, בכך האדם יזכה יותר ויותר לצאת מתוך מגבלות של הגוף שלו ולגלות מציאות אמיתית יותר וטובה יותר. כי "טובה" היא בסוד בחינת השלמוּת.