כמה טיפוסי הנה עוד מקרים
להתחיל ללמוד ואז לזכור שאני צריכה לבדוק את המייל, ותוך כדי שהמייל נפתח אני פותחת את המסינג'ר שם ופה ושם מתחילה שיחות במסינג'ר והנה הלכה לה עוד שעה
אני קובעת עם חברה שלי שגם לומדת בספריה לצאת לשתות קפה כדי להתרענן ולחזור נמרצות לספרים ואז העשר דקות של הקפה הופכות לשעתיים והאסון הוא שניתקל במכרים או חברים בשהותינו בקפטריה ואז כולנו מחליטים ללכת לאנשהו
אם בשיטוטים שלי אני נתקלת במישהו מוכר ומן הון להון יש שיחה ועוד יותר גרוע אם מחליטים ללכת לשתות קפה עשאן נקמיל אל דיוואני אני מוצאת מקום טוב ללמוד בו, אני תמיד מעדיפה את השולחנות שמשקיפות על הדשא, כך אני מסתכלת על המהלכים בדשא בקנאה בעודי נאלצת ללמוד בספריה
ואז או שאני פשוט בוהה באותם אנשים. פעם הייתה אמא עם ילד חמוד חמוד ואיזה שעה בהיתי בילד מנסה לנתח את מה שהוא עושה
תסריט שני הוא שאני כן מוצאת מקום ישיבה אבל מה, מסתבר שאני שכחתי להביא משהו מהתיק, אז אני חוזרת למלתחה ואם במקרה בדרך אני נתקלתי במישהו מוכר אז כמובן שוכחת למה יצאתי בכלל ונשארת בחוץ
לכן אני אף פעם לא לומדת בספריה (אני אף פעם לא לומדת ליתר דיוק - סתם סתם
) ופשוט מעדיפה למצוא כיתה ריקה ולהתנחל שם, מכניסה אוכל ושתייה ונס וכך אין לי תירוצים לעזוב את הספרים.
מאחלת לך שנה מבורכת עם הרבה הצלחות ושכל המשאלות שלך לשנה יתגשמו
יום מקסים שיהיה
