תודה!
גם לי יש ילד עם ויסות חושי. הוא אוכל מוצקים והוא לא מקרה כל כך קיצוני. אבל השלבים האלה של "מפסיק לאכול גם דברים שהוא אוהב", הפחד של הילד מלאכול משהו חדש ורואים שזה ממש פיסי, הרצון להתגבר מול הרתיעה של הגוף. אני מרגישה שאני יכולה לקרוא את הבלוג הזה כל חודש ולגלות בו דברים חדשים. יש בו תמיכה נפשית אדירה להורים כמוני שהמשפחה כל הזמן עסוקה להסביר להם שאם רק היו מחנכים אחרת הכל היה בסדר. וכמובן שיש בו משב של אופטימיות שבסופו של דבר זה הצליח. להיות מסוגלת לשלוח ילד לחברים ולהגיד - אין בעיה, הוא אוכל הכל, זה הישג מטורף בעיני.