סתם להשכלה כללית, וכחומר למחשבה
אני אשה חרדית. לא מכירה את דוכין, ולא את נטאשה ואת חבריה... גם את השיר אני לא מכירה, ב"ה. כך שספציפית, אני - לא יכולה לעשות להם לא משפט ולא רצח. בחור לריקודי עם לנשים, שמעתי שיר עם פזמון: "מי יאהב אותך כמוני". השיר עצבן אותי (וכל השירים כמותו הרסו לי את החוג לריקודי עם. אני לא מצליחה ליהנות ממנו, עם שירים כאלה). התיאור של הקשר הסימביוטי הסוגד והמהופנט בין האדם שאתה מספר עליו לבין אשתו, גם לא ממש עושה לי טוב בנשמה. קשר זוגי לא אמור להיות על בסיס סגידה, והערצה מהפנטת. בכלל, יחסים היפנוטיים אינם חיוביים בנישואין... קשר זוגי אמור להיות מבוסס על הדדיות - אני אמורה להיות ראויה לבן זוגי, והוא אמור להיות ראוי לי. ואם עדיין לא - לשאוף להיות ראויה לו, על בסיס של יכולת! אם יש בינינו פער פוטנציאלי בלתי אפשרי, זה לא טוב לנו! זה גם לא הגיוני, מתוך תפיסה שכל אדם יש לו הפוטנציאל להיות משה רבינו! אני מקבלת פריחה מנשים שמתארות לי כמה הן נמשכות לבן זוג חסר עמוד שידרה בעליל, רק משום שזה נותן להן כוח בלתי מודע במקומות הריקים שלהן... אגב, אם מישהו מעריץ את אשתו המדהימה, הביטוי הנכון לכך הוא: מי כמוך, את מי אני יכול לאהוב כמוך! ועוד בקשה: בלי איומים נוסח אמא שלי: בסוף אף אחד לא יאהב אותך!!! יש לך דעה - תביעי אותה, ונכבד אותה. אל תפחידי!