../images/Emo16.gif נועה גולדרינג ../images/Emo16.gif
ההורים עוד טרם התגרשו.. האם ביקשה להתגרש. מעציב מאוד שחיים של ילדים קטנים וחסרי אונים נמצאים בסכנה בידי הוריהם עצמם. הצורך הזה להיות אותו אחד שאומר את המילה האחרונה טמון בכל כך הרבה במקרים שזאת בעיה של חינוך מן היסוד. על נועה גולדרינג ז"ל אף אחד לא הגן, אף אחד לא הגן, לא בגלל שלא רצו להגן עליה, בגלל שאף אחד לא קרא את התמונה המלאה - אף אחד לא השכיל לעלות על דעתו שישנה ילדה קטנה וחסרת אונים שנמצאת בין שני הורים שעסוקים בלהילחם זה על עצמאותו ובחירתו של זה בין אם בכוונה תחילה ובין אם כחלק מהשתלשלות העניינים. במקרי גירושים גם המשפחה המורחבת מוצאת את עצמה מחולקת.. המשפחה של האם בעד האם והמשפחה של האב בעד האב, והילדה? הילדה כבר תסתדר. שאף אחד לא ישלה את עצמו.. גם פקידי הסעד שאחראים על כל אותם ילדים שאמורים להסתדר לבד בזמן שהוריהם עסוקים בלשלוח רפש זה על זה, לא היו מסוגלים לשנות גורל של ילד והסיבות לכך רבות ומגוונות חלקם מעוררים זעם וחלקם חוסר אונים טהור. פקידי הסעד באים בשם טובת הילד אך לא רואים את הילד. הם לא רואים את הילד כי אין להם זמן, כי אין להם משאבים מספיק בכדי לעשות זאת בצורה שתהיה מספקת, בכדי להגיע לעומק הבעיה וכתוצאה מכך הם אינם מסוגלים לשאול שאלות אמיצות בדבר טובת הילד.. הם פשוט לא רואים אותו, הוא עוד תיק שיש לסגור ובסיומו להגיש דוח לבית המשפט. סביר להניח, שאם המקרה הספציפי הזה, של המשפחה הזאת, היה מגיע לשולחן פקיד הסעד הוא היה ממליץ לבית המשפט לחלק חצי חצי את המשמורת על הילדה כשם שעושים ברוב רובם של המקרים. כי משפחות שנראות נורמטיביות לא נבחנות לעומק.. (לצערי אני מדברת כבת למשפחה "נורמטיבית" שהיתה רחוקה מלהיות נורמטיבית) עד שלא יהיה שינוי מערכתי כולל והבנה עמוקה שמקרי הגירושים הם כבר לא מקרים חולפים אלא סוגייה שיש להתאים לה מערך אחר משאר המערכים כדוגמת משפחות שיש בהם אלימות וכו', לא יהיה שינוי וילדים ימשיכו להיות הקורבנות של הוריהם במגוון רחב מאוד של צורות, כאלה שמשאירות צלקות על הגוף וכאלה שמשאירות צלקות על הנפש. המערכת צריכה להפנים שגירושים הם אלימים, לא פחות, אם לא עושים אותם נכון.
