מי יודע כמה שניות יש ביממה?../images/Emo133.gif
תמיד אשעון הביולוגי שלי מקדים את השעון המעורר. כמה דקות לפני הצילצול אני מתעוררת וקרני השמש מלטפות אותי נוסכות בי כוח לעוד יום של מאבק. אלו הדקות המתוקות שלי. השקט שלפני סערת הבוקר והמירוץ הבלתי נפסק. אף פעם אני לא יודעת איזה אמא אני אפגוש בחדר השני זו המחייכת אלי וקורנת מנחת או זו הרגזנית ואולי שוב אמצא אותה על הריצפה מתבוססת בשטן, למרות מנגנון ההתרעה. היום מצאתי אמא רגזנית במיוחד. כל היום אני משתגעת. ודווקא היום כשאני כל כך זקוקה לנפש חיה שתכנס אף אחד לא מגיע. קשה לה לאמי היקרה השישי שבת. זה עוקר אותה משיגרת היום יום המבורכת שבמרכז היום. הממשלה היקרה שלנו סבורה שחוק ביטוח סיעודי שמעניק לחולי האלצהיימר כ- 15 שעות שבועיות נדיב במיוחד. שר האוצר חשב שזוהי חוצפה של ממש כהאנשים הרופסים האלו, שפעם על גבם הקימו יש מאין מדינה ועבדו קשה כל חייהם, יקבלו חוק סיעוד מלא, אם לחצופים יש פנסיה נוספת מעבר ביטוח לאומי וקיצץ את השעות השבועיות לחצי. כמובן לא מעניין אותו שרוב התרופות ותוספי המזון וכל שאר הדברים מחוץ לסל הבריאות. ושהקיצבה ה"נדיבה" של פנסיה ממקום העבודה גם אם היא עולה בשקל או שניים על המשכורת הממוצעת במשק לר מספיקה לא ממש מעניינת איש. וכך אלפי קשישים חולים מוטלים בבדידותם במשך כל שעות סוף השבוע. לאמא שלי יש אותנו. אבל אם יוצא שבדיוק כולם עסוקים באותו יום אז הנטל נופל עליי. ואז או שהיא משתפת פעולה ואני עוברת את הסוף שבוע ושורדת או כמו היום כשהיא ביום רע אני פשוט מטפסת על הקירות. פשוט רוצה למות מרוב יאוש ( לא באמת זוהי רק אימרה המבטאת את התיסכול שלי) כשהפועל חיפה, קבוצתי האהובה והיקרה שיחקה באירופה ונשארו 10 דקות, כולל הארכה שבסיום המשחק נעלה שלב ומצב רוחי ירקיע לשחקים היו אלו עשר דקות ארוכות של חיי, אפילו יותר ממשחק האליפות. אבל איך אפשר לשרוד 24 שעות. כמה שניות זה? אני אגיד לכם נצח. אני יודעת שמחר תזרח השמש שוב ותעיר אותי לפני צלצול השעון המעורר ותחדיר בי חום ואנרגיה מחודשת. ואני אתמתח ואחייך בסיפוק ואקום לעוד יום. לעוד שבוע עם תקווה חדשה בלב כי איזה ברירה יש לנו?!!! שבוע טוב מלא חיוכים לכולם.