על משהו שנכתב עליו בגלוי לגמרי. מדובר על סמדר שיר ודודו טופז - והיא כתבה על זה בעצמה, לא באתי לחשוף סקופ או לדבר בגנותו של דודו טופז. אני מתנצלת אם פגעתי בשגגה.
הזיכרון הקולקטיבי האנושי תמיד יתייג אדם לפי מעשהו האחרון
לא משהו שניתן לשנות או למנוע. על כן היחס שיהיה מעתה ואילך לטופז.
 
בוקאצ'יו כתב על זה, בסיפורו הראשון ב'דקאמרון' (על החוטא שנעשה לקדוש).
 
אפילו צ'רצ'יל איבד מתהילתו בגלל סואץ.
למת אין זכויות על האמת... זכות הציבור לדעת ויש היסטוריה
למה שנשפוט אדם רק דרך האופן שבו הוא היה רוצה שנראה אותו?
צריך לאזן את התמונה. זכותו להציג את עצמו, וזכותינו לחפש את מה שהוא מסתיר.
 
עוד דבר ידוע - אין אדם שמסוגל לשפוט את עצמו (רק בודדים ודגולים; רוב האנשים מאבדים את ההומור העצמי כשזה נוגע אליהם). השיפוט הוא של הסביבה, וצריך להישאר בידי אחרים.
גם זכות הציבור לדעת מוגבלת. חטטנות בחייו הפרטיים של
מישהו שלא רלבנטי לחיינו אינה נסבלת והיא צהובה ונתעבת. בפרט שהאיש מת ואינו יכול להגיב.ו'זכותו' נשללה לצמיתות. מה שלא כן הטחת הבוץ מהנותרים בחיים.
חדירה ואיבוד הפרטיות בשם איזה אידיאל היא האסון של האנושות.
שיפוט בידי הסביבה הביא לאסונות אין ספור.
האם באמת רלבנטי למשהו בחיינו ובהיסטוריה שלנו אם נדע עם כמה נשים שכב ן-גוריון?