אם אפשר רגע קטן של נוסטלגיה
חם. כל כך חם היה באותו אוגוסט, עת ישבנו כל פלוגה ג' (מלבד תורני המטבח והשומרים כמובן) באוהלי הפלוגה, משננים צירים לקראת הניווט בלילה. אני מסתכל במפה, מקלל את הגבעות שנראות אותו הדבר, וכל הזמן מהדהדות בראשי דבריו של איציק המ"מ: "לעולם אין לסמוך על תכסית, רק על תבליט". לעזאזל, אני מקלל שוב. זה היה כל כך קל לזכור את כבלי המתח הללו, כל כך קל ללכת לפי השביל הזה, לפי היישוב הזה. אבל לא! יש לספור כיפות, לזכור אזימוטים וכמובן לספור צעדים. אין מנוס. ואח"כ בניווט עצמו הודתי לאיציק בכל צעד וצעד: בשטח היו עשרות כבלי מתח, השבילים ניטשטשו ואינם ומה שסומן במפה כיישוב בדואי קטן היה במציאות עיר של ממש. "לעולם אין לסמוך על תכסית, רק על תבליט".