מי יציל את הבית שלי...אולי אני?????

[שושן אדום]

מי יציל את הבית שלי...אולי אני?????

שלום לכולם, אחרי שוטטות של חודשיים בפורום, תגובה פה ושם, אני מבקשת את עזרתכם. היות והיריעה קצרה אנסה במספר משפטים. אנו זוג בגילאי 40+, 2 ילדים מקסימים. לאורך כל השנים ידענו עליות ומורדות (לא חדש), אבל אני לבד, לבד בגידול הילדים. לבד בטיפול בבית. לבד בכל נושא כספים, קניות ותשלומים. כמעט לבד כאשר צריך עו"ד (בסכסוך בין שכנים). כמעט לבד נושאת בעול הפרנסה (אבטלה...אבטלה...שלו) תחומי ההתעניינות שלי רבים ומגוונים (לא את הכל אני מממשת), וכלל לא נוגעים בתחומי ההתעניינות שלו (ואין לו רבים). אני אוהבת חברה ונמנעת ממנה בעל כורחי. אם דבר לא מוצא חן בעיניו הוא פשוט "ברוגז" מפסיק לדבר, ואני עושה את הכל, מתחננת, מבקשת, מנסה הכל כדי שנדבר. כרגע אנו כמעט ולא מדברים כבר שלושה חודשים, כיוון שהחלטתי דיי... אני לא מוכנה יותר... ניסיתי לסחוב את העגלה עוד ועוד, אבל תש כוחי, ואני מבקשת לפרק את הנישואין. משום מה אני פוחדת לעשות את הצעד הראשון. להשלמת התמונה: לאורך כל השנים חילקנו את השבתות והחגים בין משפחתו למשפחתי. ובחגים של השנה: ראש השנה חגגנו אצל אחיו.(ע"פ בקשתו) כיפור עשינו בבית. (ע"פ דרישתו) סוכות עשיתי לבד עם הילדים אצל הורי - הוא פשוט מחרים אותם ללא סיבה. אנא אני באה?????????

 

[אלי_מ.]

עם יד על הלב

תחשבי שאני כתבתי את ההודעה, מה היית עונה לי? תשתדלי להתנתק מהמחשבה על קשיים ומה יהיה, מה היית עונה לי על פניה דומה?

 

[ברונטית]

עם היד על הלב?

זאת אחת התגובות היותר חכמות שנתקלתי בהן. באמת, שושן, בואי ונסי להיות אובייקטיבית, ונסי להביע את דעתך לאותו "שושן אנונימי". אולי אם את עצמך תתחילי, נוכל לעזור לך לפתח את קו המחשבה... רק משפט אחד אומר: לא צריך להיות לבד כדי להרגיש לבד...

 

[מתולתלת]

אלי שלום

אני לא חושבת שהתשובה\תגובה שלך נכונה אנו בפורום מנסים לעזור ולא לנסות לתת לאותו אדם עם בעיה להתמודד לבד בשביל זה אנחנו כאן נכון?

ולך שושן גם אני נושאת בכל הנטל של כל הבית אבל לא מאשימה אף אחד כי רק אני ואת כמו שאני קוראת הרגלנו אותם את הגברים שלנו שיש מי שמטפל ב ה כ ל למה שידאג? למה שיתאמץ? יש לו אשה שתדאג להכל והוא לא צריך לעשות כלום אולי אם תפסיקי לעשות חלק מהדברים ותתני לו לרוץ לבנק לדואר תוכלו להתחלק בנטל שלכם בהצלחה

 

[אלי.מגן]

למתולתלת ובעצם לכולם.....

....לא היתה לי כל כוונה ששושן תתמודד לבד. גם עם העצות שלנו היא לא תפתור את הבעיה, מפני שלדעתי בעיתה מסובכת מידי מכדי להיפתר בפורום. כשקראתי את סיפורה,ואני בטוח שאלה רק מקצת מהפרטים, כפי שהיא רואה אותם,הבנתי שהבעיה היא לא מי יעשה מה בבית, אלא שיש חוסר תקשורת נתק ריגשי וחוסר עניין ביניהם, בצד מאבק על שליטה ומי יחליט מה. בכל משפחה יש חלוקה שמתגבשת משך השנים מי עושה מה בבית זה מעין הסכם בלתי כתוב שמתגבש לדפוסי חיים. לדעתי אם שושן תקרא את הודעתה היא תבין שהיא זקוקה לייעוץ כבד שאולי יעזור ואולי לא. ברור שאין לה הכח להחליט לבד נמה טוב עבורה.

 

[אלה_ה]

בטח שאת !

פעם אמר לי מישהו חכם שלמשפחה יש נפח מסויים. את הנפח הזה כל אחד מבני המשפחה ממלא בפעולות שהוא עושה. אצלכם לפי התאור שלך את ממלאת את הכל ולא משאירה לו כלום. אבל אם תפסיקי לדאוג לכל ישאר ריק-ואקום. וריק חייב להתמלא..והוא יהיה חייב להתחיל ולפעול כדי למלא אותו. הרבה פעמים אני שומעת מנשים שהן עושות והן דואגות והן מטפלות בילדים. ובסופו של יום כזה הן הולכות לישון ממורמרות על הבעל שאינו עושה דבר. אבל למה שיעשה אם מישהו אחר דואג לכל? ואולי כלי ההשפעה היחידי שהוא מרגיש שנשאר לו הוא הברוגז? לעשות לך דווקא? לא ללכת להורים שלך? ברור שאת לא יכולה להמשיך במצב בלתי אפשרי שכזה. לכן אולי את צריכה להגיד- די! מעכשיו משתנים כללי המשחק! מעכשיו אני לא עושה הכל. אתה אחראי על X ו-Y.. וזה לא קל לעשות שינוי כזה. וללמוד להתחיל לדבר עוד יותר קשה. ושוב העצה הרגילה-יעוץ. ללכת למישהו שיעזור לכם לעשות סדר בבלגן. לגלות האם יש מה להציל. ועוד קודם-לכי לבד. לכי למישהו שיעזור לך לבדוק עם עצמך מה את רוצה באמת ולאן להמשיך. להתגרש זה הפתרון הסופי. בדרך אליו אפשר לעשות הרבה. וגם אם אחרי יעוץ תחליטי שאין שום מוצא אחר מאשר גרושין לפחות תדעי שאת שלמה עם עצמך ומה הדרך הטובה ביותר לעשות את זה. שיהיה לך בהצלחה

 

[מיכללב]

את ממילא נושאת בכל הנטל לבד

שושן אדום - את המפרנסת, ואת זו שדואגת לבית, לכלכלה, לתשלומים, לעו"ד, ולעד הבית, ולילדים....אז סליחה על השאלה אבל..במה הוא תורם לך??? אולי הרעיון או המחשבה שאת נשואה ויש לך גבר בבית... שחי על חשבונך,שלא מפרגן או מעריך, שמשחק איתך ברוגז זו לא ממש זוגיות ...נכון? את חוששת וזה מובן אבל, את נשמעת כמו אישה חזקה שמסתדרת ושורדת.... אז תארזי לו..כי הוא הרי לא יארוז לעצמו..וביי ביי

 

[alb]

אולי זה הגיל?

קראתי את ההודעה שלך..וראיתי אותי בתוך התמונה!! אני נמצאת בדיאוק באותה מצב כבר כמה שנים...ואין לי אומץ לצאת לחופשי בגלל הילדים... אומרים לי שכך הילדים סובלים יותר..אולי...אבל כל פעם שאני מנסה לדבר על גרושין הם מתחננים שאני לא יעשה את הצד...ואני כאן...לבד כל החיים...עם כל הבעיות שיש כל יום..ואין לי עם מי לדבר!! אולי זה משבר של גיל 45?? כשאגיע לגיל 65...גם אני אדע!! ביי

 

[שושן אדום]

שלום ותודה לכולם...

בתחילה כאשר קראתי את תגובותיכם, לא ידעתי אם לבכות או לכעוס. וראה זה פלא, לפתע ראיתם את הדברים מזוית קצת אחרת. אז נכון אתם צודקים בחלק מהדברים, ואני מנסה לקחת מהם ככל יכולתי. הבעיה באמת מורכבת יותר מאשר פירטתי. מדובר בשנים רבות של חוסר ודאות לגבי הנישואין. ניסיתי להאציל מטלות (ודוקא גבריות) על בן הזוג, אבל הוא מתעלם מהם. לא מוכן לתת את חלקו. מעבר לזה, מסתבר שאני אשה דיי חזקה, ומסוגלת להתמודד עם הקשיים. בעבר היינו בייעוץ (ביוזמתי), אבל מאומה לא עזר. לפני שנתים היינו על סף גרושין, התכופפתי ונשארתי... בשביל הילדים...ובמשך שנתיים "שיחקתי" את הרעיה המושלמת. אבל דיי לא עוד. אני עומדת לפני פתיחת תיק. ובכל זאת רציתי לשמוע עוד דעות נייטרליות. המשפחה הקרובה והחברים הקרובים תומכים ועומדים מאחורי החלטותיי.

 

[שושן אדום]

ועוד פרט קטן...

אבל מאוד חשוב. אני בן האדם ממש מן הישוב, עם היתרונות ועם החסרונות, עם הפגמים ועם המעלות. רק רוצה שתמיד יהיה טוב.

 

[ברונטית]

שושן אדום ../images/Emo24.gif

אני שמחה שהשכלת לקרוא שנית ושלישית את התגובות להודעתך. אני שמחה שהבנת שלא באים לבקר אותך כאן, אלא להאיר לך פינות שאולי אינך מודעת להן. את נשמעת החלטית בהודעתך מהערב. גם לקבל החלטה יש צורך באומץ ! בדבר אחד, בו נסיוני עולה על שלך, הייתי רוצה לשתפך - אין ילד שממש רוצה לראות את הוריו נפרדים. אין ילד שנהנה ממש מהעובדה שפתאום יש לו שני בתים. אין ילד שישמח ממש משינוי כה קיצוני בחייו. אבל... אין ילד שיהיה מוכן אי פעם לשמוע שאמא ואבא נשארו לחיות ביחד בגללו ! וגם אם לא מזכירים את העובדה הזו, הילדים, שנחנו בחושים מאד רגישים באשר להוריהם, חשים בזאת בבוא היום, שלא לדבר על שיחות ועימותים עם הילדים בהגיעם לגיל התבגרות, או אז, בין אם זה רצוני או לא, יפלט ללא שליטה המשפט: "רק למענכם נשארתי עם אבא/אמא"... הם שונאים לשמוע את זה. הם שונאים להרגיש "אשמים" באומללות בת השנים של אבא/אמא. ואם את אכן אדם מן הישוב, עם יתרונות וחסרונות, ושואפת רק לטוב, ומאמינה בטוב - יהיה לך טוב !!!!!! שיהיה לך רק את הכוח.

 

[TULANA]

רק לא בשביל הילדים

כשהייתי קטנה היתה תכנית לילדים ברדיו, קראו לה "לא לגרש את נני", אחי ואני מאד התרגשנו וחששנו מגירושין של הורי, הצל תמיד העיב על המשפחה היום כאשר הם בני 60+ ועדיין ממררים זה לזה את החיים אני עדיין מייחלת לגרושיהם. לא נעים לשמוע אמא אומרת ששלושים שנה היא סובלת כשאני בת שלושים בעצמי ושואלת למה עשו אותי בכלל. עדיף מאוחר מלעולם לא, עשי זאת למען ילדייך.

 

[desperado]

הצטרפי למועדון

אני מבין את הרגשתך משום שאני חובה אותה יום יום.מרוב שאני מתוסקל מכך שאני נושא בכל הנטל התחלתי להעריץ בטרוף נשים חזקות מה שלא האמנתי בחיים באני אעשה אני מרגיש כאילו כתבת את זה במקומי רק אני בן 32 וסובל מן הבעיה הזאת כבר שנה וחצי. הפחד מעשית הצעד הראשון כובש את כולנו אני אגב חושב שאת עוד מפחדת פחות ממני בגלל שבמקרה שלך (לפחות כך אני מניח)הילדים ישארו אצלך. אין לך סיבה להישאר עם האיש הזה חייך עוד פתוחים לפניך וחבל על השנים. (גם עכשיו אניי מרגיש כאילו אני מדבר אל עצמי)אזרי את האומץ שלרובנו אין.ואל תתפלאי על הפחד מהפרדה כי הוא טבעי בהחלט

 

[שושן אדום]

ברונטית תודה על החיבוק...ולכל היתר

ברונטית אני מאוד החלטית מחד, ועדיין פוחדת מאידך. (כנראה מהבלתי ידוע) בדיון קודם כתבתי את דעתי בנושא הישארות בגלל הילדים. ויישמתי אותה לאורך שנים. נשארתי אבל "שיחקתי" את הרעיה המושלמת, וגם האמנתי לזה, לא העיב צל כלשהו על שלמות התפתחותם של ילדיי. אבל היום אני כבר לא יכולה. יכול להיות שזה עניין של גיל כמו שכתב ALB - הילדים גדולים, עיתותי בידי, בן זוג מאכזב ותחושה של החמצה וכשלון. ילדיי בני 16.5 ו- 18.5 מודעים למה שקורה בבית. הגדול רוצה שנתגרש, והקטנה טוענת שאלו חיינו שנעשה בהם כרצוננו. TULANA- בטוחני שעשו אותך מאהבה, אבל רגשות משתנים עם השנים (בין ההורים). דספרדו - היות וילדיים כמעט ברשות עצמם, ההחלטה היכן לחיות תהיה שלהם בלבד. לעולם לא אמנע מהם את הקשר או הזכות לחיות עם האבא שלהם, גם אם דעתי תיטרף עליי. באופן אישי אני רוצה אותם תחת כנפיי החמות והאוהבות. תודה לכולכם.

 

[אלה_ה]

שיהיה לך בהצלחה בדרך החדשה

בה בחרת. לפחות תוכלי להגיד שניסית באמת שיצליח. אבל כמו שאמרו כאן-צריכים שניים לטנגו. ולך מגיע רקדן אמיתי..

 

[gafi]

בשבילך

זה קשה שהכל נופל עליך את לפעמים מרגישה שעולמך חרב אבל את יודעת שיש ילדים וצריך להמשיך לסחוב את העגלה .......... הרבה רגעים של בכי ושבירה לדעתי מתוקה תעשי משהו בחייך למרות כל הקושי את חייבת לעשות את הצעד הראשון להתחיל לראות עולם וחיים זה קשה ואת חייבת ממני אחת שכרגע מאוד עצובה אבל מבינה אותך