מי לא רוצה להשתחרר מהפחדים?
נושא: מי לא רוצה להשתחרר מהפחדים? תוכן: "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו- לא האפלה שבתוכנו- שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו- איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת- איזו זכות יש לך לא להיות? אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי - ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד". לראשונה כשקראתי את הציטוט הזה, שאלתי את עצמי מאיזה מקום נובעים הפחדים שלנו לעשות דברים שאנחנו כל כך רוצים ומרגישים שמשהו עוצר בעדנו? אחת הגישות בפסיכולוגיה גורסת שהפחד הוא פחד מהצלחה ולא מכישלון. אנחנו פוחדים להצליח שמא ההצלחה תגרור אחריה ציפיות של הסביבה מאיתנו להצליח שוב לפחות כמו בפעם הקודמת ואף יותר. כלומר כל הזמן ה-רף שלנו עולה. ונניח שזה נכון, אז מה? כשאנחנו פועלים מתוך ה"אגו", נוקטים בצעדים המלווים במחשבות על מה תהיינה התגובות של הסביבה, האם יאהבו את מה שאני עושה? האם יאהבו אותי? מתחילים לעלות הפחדים. לאחרונה כשהחלטתי על עשיה כלשהי שהיה לי ברור שאני מסוגלת לה, והתחיל לקנן לו הפחד הישן, נזכרתי בציטוט הנפלא הזה. וחשבתי לעצמי: מספיק שהעשייה הזו תגרום ולו רק לאדם אחד להתחלה של שינוי כלשהו בחיים, אני עשיתי את שלי. ולא חשוב מה יגידו, ולא משנה איזו ביקורת תהייה. וקול פנימי "רעם" ואמר:" מי בכלל שואל אותך? את מי מעניינים הפחדים? הם שלך, הם לא שייכים לאנשים ש"מחכים" לקבל את מה שיש לך לתת.וכשיש לך לתת, אין אפשרות שזה ישאר אצלך בפנים!" . וכך כשאני מחוברת למחשבה שהעשייה שלי היא לא למען האגו אלא, עשייה שנועדת לעשות טוב, קל, שמח, מלמד לאחרים,כל הפחדים נשארים מאחור וממשיכות ללוות רק האהבה והיצירה. יום אוהב לכולם-אתי.
נושא: מי לא רוצה להשתחרר מהפחדים? תוכן: "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו- לא האפלה שבתוכנו- שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו- איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת- איזו זכות יש לך לא להיות? אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי - ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד". לראשונה כשקראתי את הציטוט הזה, שאלתי את עצמי מאיזה מקום נובעים הפחדים שלנו לעשות דברים שאנחנו כל כך רוצים ומרגישים שמשהו עוצר בעדנו? אחת הגישות בפסיכולוגיה גורסת שהפחד הוא פחד מהצלחה ולא מכישלון. אנחנו פוחדים להצליח שמא ההצלחה תגרור אחריה ציפיות של הסביבה מאיתנו להצליח שוב לפחות כמו בפעם הקודמת ואף יותר. כלומר כל הזמן ה-רף שלנו עולה. ונניח שזה נכון, אז מה? כשאנחנו פועלים מתוך ה"אגו", נוקטים בצעדים המלווים במחשבות על מה תהיינה התגובות של הסביבה, האם יאהבו את מה שאני עושה? האם יאהבו אותי? מתחילים לעלות הפחדים. לאחרונה כשהחלטתי על עשיה כלשהי שהיה לי ברור שאני מסוגלת לה, והתחיל לקנן לו הפחד הישן, נזכרתי בציטוט הנפלא הזה. וחשבתי לעצמי: מספיק שהעשייה הזו תגרום ולו רק לאדם אחד להתחלה של שינוי כלשהו בחיים, אני עשיתי את שלי. ולא חשוב מה יגידו, ולא משנה איזו ביקורת תהייה. וקול פנימי "רעם" ואמר:" מי בכלל שואל אותך? את מי מעניינים הפחדים? הם שלך, הם לא שייכים לאנשים ש"מחכים" לקבל את מה שיש לך לתת.וכשיש לך לתת, אין אפשרות שזה ישאר אצלך בפנים!" . וכך כשאני מחוברת למחשבה שהעשייה שלי היא לא למען האגו אלא, עשייה שנועדת לעשות טוב, קל, שמח, מלמד לאחרים,כל הפחדים נשארים מאחור וממשיכות ללוות רק האהבה והיצירה. יום אוהב לכולם-אתי.
.. התגובה שלך מאוד עזרה לי. אני מאוד מתחברת למוסיקה ומאמינה בכוחה המרפא, לגבי כניסה להרפיה, אני מנסה לעבוד על זה עכשיו. האירוניה היא שאמא שלי קנתה לי את הספר "דמיון מודרך" של ד"ר ג´רלד אפשטיין (שוב מסר הפוך מצידה). אני אנסה ליישם ממנו אולי כמה רעיונות. הבעיה היא שהוא לא כותב הרבה על חוסר ביטחון עצמי ואיזה תרגילים ניתן לעשות כדי לחזק את הביטחון. בבכל אופן, תודה לך שוב על ההתייחסות והטיפים, בתקווה שארגיש יותר טוב. לילה טוב..
