מי מהסביבה שלך יודע שאת/אתה חסר/מועט ניסיון?

[muhabarat]

מי מהסביבה שלך יודע שאת/אתה חסר/מועט ניסיון?

האם ההורים יודעים?
החברים הקרובים?
סתם מכרים?
משפחה מורחבת?
האם זה משהו שמדברים עליו הרבה, קצת, או בכלל לא? ולמה?
האם הייתם רוצים לדבר על זה יותר/פחות עם הסביבה שלכם?

משפט שיצא לי לשמוע בהקשר הזה, באחד מטיוליי בעולם:
"את הראשונה ששואלת אותי איך זה להיות לבד. אף פעם לא יצאתי ולא התחתנתי. אני בת 50+, גרה עם אחים שלי והמשפחות שלהם כבר כמה עשורים, ואף אחד לא שאל אותי על זה. כולם נמנעים מהנושא, לא רוצים להיכנס לשם כי זה מרגיש כמו לדרוך על ביצים. זה לא טבעי ולא מקובל לאישה להיות לבד בחברה שלנו."

 

[dory141]

תשובה

יודעים, אבל לא מדברים על זה הרבה. אני לא בטוח שאני רוצה לדבר על זה הרבה, נח לי ככה. לפעמים אני מרגיש שיש לי צרה אחת פחות מרוב האנשים, למרות שבטבע שלי אני אמור לשאוף לזה. אצלי זה יום עסל יום בסל.

 

[muhabarat]

נשמע מוכר

וכשאני שומעת את זה, אני שואלת את עצמי- האם הבן אדם באמת לא רוצה או רק אומר לעצמו?
כי לפעמים לאדם שהוא לבד יש נטייה ליצור מנגנונים, להגיד לעצמו: "אני לא באמת רוצה", "טוב לי ככה", כי הברירה השנייה זה פשוט להגיד ש"רע לי", ו"אני לא מצליח להשיג את מה שאני רוצה", וזה עלול ליצור תחושות שליליים שלא עוזרים להתמודד עם המציאות. מצד שני, אולי באמת יש אנשים שיותר נמשכים ללבד, ורק מידי פעם יש להם רצון לזוגיות? מה אתה חושב? איפה אתה רואה את עצמך?

 

[dory141]

קשה לי להגיד לך (ולעצמי) מה התשובה הנכונה

הייתי רוצה להאמין שהאפשרות השנייה היא שנכונה. על פי רוב, אני די אמביציוזי וממש לא מוותר לעצמי בקלות. אבל, בקטע הספציפי הזה אני קצת מרשה לעצמי. למה? כי כמו שכתבתי כאן בעבר, העסק הזה לא פשוט. הוא יותר מופשט. איך לעצב בית יש הוראות מדויקות, איך להפעיל מכונת כביסה יש הוראות מדויקות וכו'. לעומת זאת, כאן יש הרגשה שלא משנה כמה תנסה להקפיד על החוקים, לעולם לא תצליח להשיג את מה שאתה רוצה, כי כל העסק רגשי ולא הגיוני. זו הסיבה שאני מעדיף בסדרות טלוויזיה את האנשים הפחות מובנים, יותר מתבודדים וקצת אסטורנאוטים (שרלוק הולמס בשרלוק, רודריגו ממוצארט בג'ונגל ואולי בסדרה "מר רובוט").
סתם מעניין אותי, איפה את בכל הסיפור? אם העלית את השאלה, זו סוגיה שמטרידה אותך (אני מניח).

 

[muhabarat]

אני מרגישה צורך לדבר על זה הרבה

אם על זה שאלת. אני לא אוהבת את הרעיון שחסרי נסיון צריכים להסתיר את זה, כאילו הם עשו משהו רע, וכל מי שסביבם מתייחס לזה כאל כישלון שצריך להימנע מלדבר עליו, או, יותר גרוע, באדישות כזו, כאילו שזה צינון שיעבור. זה מה שאני מרגישה כשאני מדברת על זה ואומרים לי "אז לכי תתקני את זה. שבי בפאב, מה הבעיה?מה, לא מתחילים איתך שם?". וכשיוצא איזה סרט או משהו שצוחק על "מוזרים שאף אחת לא רוצה לצאת איתם", אז בכלל בא לי לצרוח.

 

[dory141]

אה וכמעט שכחתי

תתחדשי על תואר מנהלת הפורום. אני מקווה לעמוד בציפיות ושלא תזמיני את ההורים שלי לנזיפה...

 

[muhabarat]

חחחח))

 

[marcelino]

זה תלוי

אני דיברתי על זה באופן ישיר רק עם חבר אחד וגם זה בנסיבות יוצאות דופן. אבל אני מניח שכל מי שנמצא בסביבתי מספיק זמן יודע. אולי לא בוודאות, אבל הוא יכול לדעת בסבירות גבוהה שזה המצב גם בלי שאגיד כלום.

אני לא מדבר על זה בכלל כי זה משהו שמאוד מביך אותי. ואני לא חושב שאנשים שאין להם בעיה בנושא הזה יוכלו להבין בכלל על מה אני מדבר. בטח לא כשאני שומע איך מדברים מסביב כל פעם שעולה הנושא של זוגיות באופן כללי.
גם לא קורה הרבה שבאים לדבר איתי על זה וגם אם כן זה בדרך כללה איזו שאלה כללית ואני מראה שאני לא בעניין וזה נגמר.

כן הייתי רוצה לדבר על זה כי זה כן חלק ואפילו חלק די גדול ממני וממה שעובר עליי. עובדה שבמחשבות זה מעסיק אותי הרבה, וזה לא כיף להרגיש כאילו אתה מסתיר משהו כל הזמן. גם אני חושב שלדבר על זה יכול לעזור בשבל להגיע לפתרון.
אבל לא הייתי רוצה לדבר על זה עם כל אחד.

 

[muhabarat]

נשמע שמצד אחר אתה רוצה לדבר

ומצד שני לא. למה? אתה חושש מהתגובה?
והאם עברה לך בראש המחשבה: למה הם לא מעלים איתי את הנושא הזה בצורה ישירה?

 

[marcelino]

דבר ראשון כן

אני חושש מהתגובה, כי זה משהו חריג ולא בנורמה, וכמו שזה נראה לי לרוב האנשים אין הרבה סבלנות והבנה למה שמחוץ לנורמה. דבר שני, זה משהו אינטימי ופרטי אז ברור שלא הייתי רוצה לדבר על זה עם כל אחד. אבל גם לא לדבר על זה בכלל לא עוזר לי כלכך, אז כמו תמיד התשובה איפשהו באמצע.

גם אם אני כבר חושב לדבר על זה ונראה לי שיש מישהו שיכול להבין. אז זה ממש לא קל לדבר על משהו כלכך פרטי, שבשבלך זאת הבעיה הכי גדולה שיש לך, שאתה סובל מזה כלכך הרבה שנים וזה מלווה אותך בכל שלב בחיים . מאיפה מתחילים בכלל.

עברה לי המחשבה הזאת אבל יותר מהכיוון השני. למה שמישהו כן יעלה איתי את הנושא הזה בצורה ישירה? דבר ראשון מי שידבר איתי על זה צריך להיות מאוד קרוב אליי ואין הרבה כאלה. נראה לי גם שזה לא מעניין אנשים אחרים כמו שזה מעניין אותי,(סה''כ זאת בעיה שלי ולא שלהם) ואולי הם לא רואים שיש בעיה כי אני באמת משתדל לעשות את שאר הדברים על הצד הטוב ביותר שאני יכול. למרות שזאת בעיה שמשפיעה על כל תחומי החיים ולפעמים אי אפשר להתחמק מזה. למשל כשאתה נכנס פתאום למצב רוח דיכאוני בגלל המצב ואז קשה לתפקד רגיל בעבודה ובמצבים חברתיים אחרים . ומצד שני יכול להיות שאנשים רואים שיש בעיה אבל לא מעלים את זה כי הם לא רוצים לפגוע . גם לי קורה לפעמים שאני מרגיש שלמישהו יש איזוהי בעיה, אבל אם הוא לא יבוא לדבר אני אניח שהוא לא רוצה לדבר על זה אז לא אשאל למרות שאני יודע שלפעמים אנשים כן מחכים שיבואו לדבר איתם.

האם את היית מעלה את הנושא הזה עם מישהו בלי שהוא יראה איזושהי נכונות לדבר על זה, פשוט לבוא אליו ולהעלות את זה?

 

[muhabarat]

יש לי מספיק חברים שלא הולך להם

מעוטי נסיון, דתלשים, בתולים, אאוטסיידרים וכו. אז הנושא צף לבד. אני גם די מעודדת דיבור על זה, בזמן האחרון קצת יותר מידי. התמזל מזלי שיש לי חברים טובים. אני פשוט לא מבינה למה זה יותר לגיטימי בחברה הכללית שחבורת בנות תטחן שעות על היסטורית האקסים שלהן, שזה גם אינטימי, אבל לדבר על חוסר היסטוריה זה פחות לגיטימי.

 

[marcelino]

לדעתי זה לגיטימי כי זה הרוב

לרוב האנשים אחרי גיל מסוים יש נסיון ויש אקסים וזה מה שמעסיק אותם אז על זה הם ידברו. אם היית נמצאת במקום בו לרוב האנשים אין נסיון (כמו הפורום הזה) אז זה כן לגיטימי לדבר על חוסר ההיסטוריה.

גם לדעתי מי שמגיע למצב של חוסר נסיון מתוך בחירה ושלם עם הבחירה לא תיהיה לו בעיה לדבר על זה.
הבעיה היא בדרך כלל שחוסר הנסיון הוא לא הבעיה אלא תוצאה של בעיה אחרת עד שבשלב מסוים חוסר הנסיון הופך גם לבעיה בפני עצמה בנוסף לבעיות שהביאו אותך למצב הזה (נניח היית ביישן בצורה חריגה ואז בגיל מסוים התגברת על הביישנות. עכשיו נשארת עם חוסר הנסיון שהפכה להיות בעיה בפני עצמה.)

בקיצור בשבל לדבר על זה באמת צריך לדבר על עוד בעיות מסביב. כי אם לא אז אנשים לא יבינו ויגידו לך: "מה הבעיה אז לכי לפאב ויתחילו איתך". כמו שאמרת בהודעה קודמת.

 

[muhabarat]

אתה צודק, אבל-

זה מעצבן לפעמים לראות חבורות של אנשים שעסוקים בבנות שהם יוצאים איתם, ואז יש שם איזה חיים או משה או וואטאבר, שהוא תמיד לבד, וזה לא מעניין לאף אחד את התחת, כי "משה תמיד לבד, הוא בטח רגיל לזה", ומשה צריך כל הזמן לשתוק כשהם מדברים על החברות והאקסיות שלהם, כי זה נושא "יותר לגיטימי" והם "הרוב" וה"נורמלים" (בניגוד למשה, "שהוא בטח "מוזר", אחרת היתה לו חברה מזמן", או ש"הוא עצלן והוא צריך לעשות סיבוב פאבים").
וזו תופעה שקיימת גם בתקשורת ובתרבות, שכל כך אובססיביים בנושאים של אהבה וסקס ומתעלמים לחלוטין מאלה שאין להם, כאילו שזה ציבור שלא קיים.
בקיצור, לא מתחשק לך לפעמים להגיד "הי, גם אני פה, שימו לב אליי?"
זה קצת כמו שאדם עני ינהל שיחה עם חבורה של מליונרים, והם יהיו עסוקים בלדבר על עשר המכוניות שיש לכל אחד מהם, ועל איך הם ישדרגו אותם. זה לא יצרום למישהו?

 

[marcelino]

בדיוק ככה

במיוחד כשאני שומע אנשים שמדברים על ה"צרות" שלהם בנושא. ואני רק חושב, תן לי את הצרות שלך וכנראה שאני אהיה מאושר. זה מרגיש בדיוק כמו הדוגמא שהבאת על העשירים.

אבל זה גם לא תמיד אשמתם. אלו באמת הצרות שלהם.
החיים הם לא פיירים, יש עשירים ויש עניים. וכמו שיש ילדים עניים שיכולים להיות מאושרים מהדברים הכי קטנים שיש. כמו לשחק עם כדור בחוץ. ככה גם אני מרגיש שבגלל המצב אני יכול להעריך את הדברים הקטנים בחיים הרבה יותר מאנשים אחרים וזה לא רע.

 

[muhabarat]

נכון

אבל כשהפערים בשכר קיצוניים ויוקר המחיה גבוה, אנשים כן מדברים על זה, ומתחילים להאשים גורמים כלכליים חיצוניים.
עכשיו זה באמת לא אשמתם של האנשים. אי אפשר להאשים אף אחד. אבל בכל זאת, יש מחשבות שמציקות לי בנושא.
אדם שהוא לבד נושא את המטענים והבעיות שלו, שהם אולי הסיבה לזה שהוא לבד, אבל-הוא גם מוקף באנשים שלא חשבו לסדר לו אף אחד, ב"שוק" היכרויות אגרסיבי, בחברה עם מנטליות של "כל אחד דואג לעצמו", או יותר נכון, "כל אחד צד לעצמו". אנחנו גם מוקפים בספרות וסרטים שבהם יש "חתיכים ומגניבים" עם בנות זוג, והשאר לא קיימים. אז זה לא נכון לכעוס, זה לא עוזר לכעוס, אבל זה פאקינג מכעיס.

 

[dori78]

נקודה מעניינת.

חוסר הניסיון שלי, כשהגעתי לפה עם פתיחת הפורום, התבטא בפן הזוגי ולא המיני.
מן הסתם, החברות שלי והסביבה הקרובה ידעה כי זה "חיצוני", לא כמו חוסר ניסיון מיני.

בגדול דעתי בנושא היא כזו:
הצעד הראשון הוא להפסיק להתבייש, לא משנה במה אתה חסר ניסיון.
כשכל האנשים מסביבי התנסו במערכות יחסים, גם כאלה שכללו סטוץ של כמה לילות וגם כאלה שתחזקו זוגיות של למעלה משנה,
אני לא מצאתי אף אדם שעניין אותי או נמשכתי אליו ברמה שרציתי לבלות בחברתו ככה שביליתי הרבה מאוד זמן לבד.
לא הבנתי מה לא בסדר איתי, איך זה שכולם מסביבי עסוקים בזה כל הזמן ורק אני פוסלת את כל מי שמתעניין
ובמקביל נפסלת באופן כמעט אוטומטי ע"י המעטים שנראו לי מעניינים באיזשהו אופן.

ברגע שהפסקתי להתייסר, כשהחלטתי שאת מה שרציתי לשנות בעצמי שיניתי ועם השאר אני בסדר, זאת אני וזהו - הדברים השתנו.
החלטתי ש"לא מקובל שאשה בגיל כזה תהיה לבד" זה טיעון שמעניין לי את קצה הציפורן.
התייחסתי לאלה שטענו שמשהו אצלי לא בסדר כאילו שהם אלה שלא בסדר, למרות שהם היו הרוב.
זה לא אומר שפתאום מצאתי בן זוג תוך דקה, אבל העובדה שכבר לא הייתי אומללה מהמצב כנראה עשתה איזשהו שינוי.

אז כן, אני בעד לדבר על זה באופן חופשי.
הגעתי למסקנה שכשאני לא עושה עניין מה"חריגות" הזו - גם הסביבה לומדת להתייחס בהתאם.
בערך כמו אנשים עם נכות פיזית, שמקרינים החוצה כל כך הרבה אנרגיות טובות, שדי מהר אתה שוכח שיש להם איזו נכות.

 

[muhabarat]

 

[dahoe]

אני לא מסתיר מאף אחד את חוסר הניסיון הזוגי שלי.

בשלב הזה, עדיין רוב החברים שלי עם ניסיון זוגי מועט, אפסי, או בזוגיות ראשונה, כך שגם אם אני חריג בנוף הכללי, אני עדיין לא מרגיש חריג. עם חלק קטן מהחברים יש גם שיחות על הנושא. פחות על חוסר הניסיון, אלא יותר על הקושי למצוא זוגיות (אם כי הקשיים בזה האחרון, נובעים מהראשון גם ככה).
ועל מין לא מדברים. מין זה טאבו.

 

[muhabarat]

מישהי פעם אמרה לי שאנשים חסרי נסיון מתחברים לאחרים שהם כאלה

ואז אין להם כל כך איך לעזור אחד לשני (מבחינת לסדר דייטים, טיפים, לצאת למקומות הנכונים וכו'). ואז כולם נשארים תקועים באותו מצב. אני לפעמים מרגישה שזה ככה אצלנו. זה גם מתחבר לי לביטוי השגור "לפספס את האונייה" או "לפספס את הגל". אולי בסוף נשארים ביחד כל אלה שפספסו את הגל.
לפעמים שואלים אותי "אם יש לך גם ידידים בחבורה הזו של החסרי/מעוטי נסיון, למה אתם לא יוצאים אחד עם השני"? כאילו שאנחנו באיזו תקופה שעדיין מתחתנים בשידוך, עשיר עם עשיר, עני עם עני, חסר נסיון עם עוד חסר נסיון, ואז פתרנו את כל הבעיות של כולם. זה מצחיק, ההנחה המקובלת שאנשים חסרי/מעוטי נסיון צריכים פשוט "להסתפק במי שבסביבה", בזמן שלאחרים יש את ה"פריבילגיה" להיות "בררנים יותר". אני לא יוצאת עם ידידים שלי כי זה פשוט לא מתאים, וכנראה שיש לזה סיבה. אני לא הולכת להכריח את עצמי רק בגלל שאני מעוטת נסיון.

 

[dahoe]

יש בזה גם היגיון של הכרות.

אני מתחבר בעיקר לחסרי ניסיון לא בגלל חוסר הניסיון אלא בגלל אופי דומה, אבל בכל מה שנוגע לתחום הזוגי בהחלט יש לי חיבור טבעי לבנות עם פחות ניסיון (החברות מהסוג הזה מעטות משמעותית ביחס לחברים), פשוט מתוך מקום של הזדהות. בנות שעברו כמה וכמה מערכות יחסים גורמות לי להרגיש לא בנוח, כי זה זר לי. בנות שעברו מעט הן כאלה שאני מרגיש שאנחנו נמצאים באותו עולם.
(וגם זו בררנות שצריך להימנע ממנה).